שו״ת הר״ן · חלק נ״א סימן ג׳

עוד כתב שמה שאמר המתיר דאע"פ שלא חל מצי מתיר בערב יום אם אין לו שהות ביום לצאת מן העיר קודם השבת ומוטב שיתיר לו משיבא הנודר לידי איסור בל יחל כדעת מי שמתיר להתיר שבועת הקוביא כשברור לנו שיעבור על שבועתו, אינו דומה דהתם שאני דלדעת מי שמתיר להתיר שבועת שחוק סבירא ליה דמדינא חכם מתיר אותו אלא משום גדר נגעו בה שלא יפרצו בו והגודרים עצמם ישארו בתקונן ולפיכך כשאנו רואים כשיצרו תקפו ויעבור על שבועתו טוב לו שיעבור על איסור קל והוא השחוק משיעבור על שבועה שהוא איסור חמור אבל הכא מדינא אין חכם מחיר. עד שיחול הנדר דאם התירו אינו מותר וכל זמן דאיהו לא מצי מחיל אין אחרים מוחלין לו שלא נתנה תורה רשות לאחרים להתיר אלא בענין זה. וכתב שמה שמביא המתיר ראיה דמצי חכם להתיר קודם שיחול הנדר מההיא דאמרינן קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר בפלוגתא דרב יהודה ורב נחמן וכו' שפירשו המפרשים שיכול להתירו קודם. שיבא לידי האיסור אע"פ שלא חל הנדר מטעם דבתנאי לא מזדהר אינש. והשיב בזה שא"כ הוא כדבריו לרב יהודה דלא מיקרי חל הנדר עד למחר ויתירנו היום משום חששא דבתנאי לא מזדהר ויבא לידי איסור בל יחל ראיה. גדולה היא זאת אבל אין חלות הנדר למחר לא לר"י ולא לר"נ דמחר תנאה הוי ולא נדרא והיום הזה נדר על תנאי של מחר ואם יישן היום ולמחר איגלאי מילתא למפרע דיומא הדין עבר על בל יחל אבל למחר לא עבר על בל יחל בין ער בין ישן וא"כ הנדר הזה על כרחיה ביום זה חלותו ולא למחר שכבר עבר ולא דמי לאומר שבועה שלא אוכל ככר זה אם אוכל זה' דודאי אינו נשאל עד שיאכל אותו של תנאה דהתם שאני שלא קבע זמן לנדרו אלא למעשה דומיא דקונם שאיני נהנה לפלוני ובמי שאשאל עליו דאמרינן נשאל על הראשון ואחר כך נשאל על השני לפי שאין הנדר אל צלל עד שיחול התנאי ומאז ואילך נאסר ולא קודם לכן כדמשמע מההיא דריש פרק ואלו נדרים (דף עט) דאמרינן היכי קאמרה אילימא דאמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ למה לה הפרה לא תרחץ ולא ליתסרון פירות עולם עלה אלמא לא אסרי' לה פירות קודם לכן כמו שכתב שם הרשב"א ז"ל בחדושיו אבל הכא דזמן האיסור עבר קודם זמן התנאי על כן חל הנדר קודם דר"ל היום יהיה הנדר נדר לעולם אם אישן למחר ואם תמצא לומר בההיא דאם ארחץ שיחול הנדר מעכשיו למפרע כשיתקיים התנאי מודינא לך גם שחל הנדר מעתה קרינא ביה ויכול חכם להתירה עכשיו שהרי בענין זה חל הנדר כל זמן שיתקיים התנאי: