שו״ת הר״ן · חלק נ״א סימן ב׳

עוד הביא ראיה ממאי דאמרינן התם קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דבתנאיה לא מזדהר ופירשו המפרשים שיכול להתירו ביום האסור כדי שלא יבא לאיסור בל יחל, ואע"פ שעדיין לא חל הנדר משום דבתנאי לא מזדהר אינש וכי, אמרינן בסוף נדרים דאין חכם מתיר אלא א"כ חל הנדר ה"מ בדבר שאין עשוי להיות נכשל בו. זהו תורף דברי המתיר והחולק אומר שאין לחכם להתיר הנדר הזה עד שיחול ואינו חל עד שיקדש היום ויקרא שבת. ומה שאמר המתיר דבכלל השבועה הוא שיצא מן העיר קודם השבת ואומדנא דמוכח הויא איכא למימר דכל כה"ג לא אמרינן בשבועות ונדרים אומדנא דמוכח. ובזה האריך קצת בדברים שאינם מדוקדקים כ"כ אצלי אם מצד הלשון אם מצד הענין אבל כ"כ הוא מעלה בידו דאומדנא לא שייכי הכא הילכך אין הנדר חל כלל עד שיחול השבת: