תשובה (א) הדבר ברור ופשוט דהיינו טעמא דבעינן שיור כי היכי דלא תשתכח תורת רשות הרבים ואני תמה על החולקים היאך עלה על דעתם לומר דכי היכי דלא תשתכח תורת עירוב בעינן שיור שאם כן למה לא תמהו על עצמן עיר של יחיד שנעשית של רבים למה מערבין את כולה דהא אתי לאשתכוחי תורת עירוב אלא ודאי הכי תריצתא דמילתא שמתוך שעירוב מועיל לרשות היחיד ואינו מועיל לרשות הרבים עיר של יחיד ונעשית של רבים מערבין את כולה שכיון ששמו של יחיד עלים יפלו היתר הטלטול בעירוב ולא יבואו לומר שמותר לטלטל ברשות הרבים. אבל של רבים שנעשתה של יחיד מתוך ששם רבים עליה והכל יודעים שאי אפשר לערב רשות הרבים אתי לאשתכוחי תורת רשות הרבים לגמרי שיהו סוברין שיהא מותר לטלטל בו כיון שהם רואין שמטלטלין בעיר כזו ואי אפשר להם לתלות ההיתר בעירוב לשאין העירוב מעלה ולא מוריד ברשות הרבים כלל ומשום הכי בעינן שיוה כדי שיהו צריכין לומר על כרחן שהעירוב הוא שמתיר ואין רשות הרבים מותרת מאליה שאילו כן אפילו חוץ לעירוב יהא מותר לפיכך אין ספק ששיור מבואות הנכרים מהני:
שו״ת הר״ן · חלק נ׳ סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.