שו״ת הר״ן · חלק מ״ג סימן י״ז

(י) ואשר כתב עוד רבינו שיש טעם אחר בגט זה שאינו יכול לבטלו שכתב בשטר השליחות זכה בגט זה לאשתי והוליכהו לה ואם זכות הוא הרי אינו יכול לחזור ולבטל שכבר זכתה בו ואע"פ שנאמר שלא נתגרשה עד דמטי גיטא לידה מכל מקום יועיל לגבי שלא יוכל לחזור כדאמרינן גבי עבד דזכות הוא דאם רצה לחזור האדון לא יחזור נהי דעד דמטא גיטא לידיה לא משתחרר לדעת רש"י ז"ל. ואע"ג דאיבעיא לן בשילהי פרק האשה שלום (יבמות קיח) המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו ואסיקנא דאפילו הכי חוב הוא לה דטב למיתב טן דו התם היינו טעמא דהיא אינה רוצה בגט וכדאמרינן טעמא דטב למיתב מכלל דהיא אינה רוצה אבל היכא דהכל יודעים דלא תרצה לדור עמו וטוב לה המות ממנו בודאי שהיא זכות לה וזכין לה שלא בפניה. וכן יש לנו לומר לומר בנדון זה דאנו יודעין שהאשה שאלה גט כמה פעמים ולבקשתה נעשה גט זה שפייסוהו קרוביה בשבילה שיתן לה גט ולבקשתה שאלוהו ואנו רואים שמחשבתו לזכות מצי לזכות לה שליח כשיאמר הבעל זכי בגט זה ע"כ דברי מורנו. וגם זה לפי דעתי נכתב על הדרך שכתבתי כבר דכיון דאסקינן בגמרא דאפי' במקום קטטה חוב הוא לה סתמא קאמרינן ואפי' תובעת להתגרש והכי איתא בהדיא בירושלמי בפרק התקבל דגרסינן התם בכל אתר אתמר התקבל כזכה והכא אתמר התקבל כהולך שמא הוא שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו. התיב ר' שמאי הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה. וכן כתב בחידושי הרשב"א מפורש שאפי' אשת מוכה שחין או שהיתה קטטה בינו לבינה ותובעת להתגרש אין חוששין לה כלל אלא חולצת או מתיבמת. וגם אני ידעתי כי מורנו הרב אמת ותורתו אמת ולפי שהאשה באשר היא שם מותרת לינשא עשה סניפין לדבריו לצורך שעה שאין ספק שעכשיו היא מותרת לינשא, אך מאשר ירא אנכי ממה שכתבתי בתחלה אגלה אזנכם וידעתם את אשר תעשו: