שו״ת הר״ן · חלק מ״ג סימן י״ח

עוד אחת היא אמרתי אעמידכם עליה והוא שהבעל בכתבו אשר שלח אלי אמר זה לשונו שהוא שלח כתבו כאביו להזהירו שלא יתן הגט והיה בלשון הכתב שלא תהא לצמיתות ושזה הכתב ראה אנקרשק"ש שלמה שלא נתן רשות שינתן הגט עד כאן לשונו, וכמדומה לפי דברי כתבו שרצה לומר שזה הכתב נראה לנזכר קודם נתינת הגט וא"כ הוא יש לחוש גט זה (יא) דודאי בטול שליחות מתוך הכתב מהני דאע"ג דאמרינן בפרק מי שאחזו (גיטין עא) קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דאמר חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו, כבר כתבו בתוספות דלא ממעטינן אלא חרש שיכול לדבר מתוך הכתב משום דהתם חרש לאו בר דעת הוא לפיכך אע"פ שכותב בכתב ידו לא חשבינן ליה בר דעת לסמוך על כתיבתו אבל פקח ששלח בכתב ידו ממדינת הים לכתוב וליתן גט לאשתו ועדים חתומים על כתב ידו דלאו מזוייף הוא כותבין ונותנין ולא בעינן עד שישמעו קולו דהא מכל מקום קולו לאו דוקא דהא איכא הרכנת ראש. וכיון דגט כותבים ע"פ כתבו כ"ש דבטול ע"פ כתבו מהני, ואע"ג דבתוספתא משמע דאפי' בפקח אין כותבין ע"י כתבו מ"מ יש לחוש להחמיר וכיון שכן זה הלשון שבא בכתבו שלו תהא לצמיתות לא ידעתי במה היה נקשר כי קרוב הדבר לפרשו ולומר דה"ק שאם תהא אשתו מגורשת שלא תהא מגורשת לעולם והוה ליה כהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי דאע"ג דאסרינן בפרק המגרש (גיטין פג) כיון דפסקא פסקא הא אמרינן התם בתר הכי אתקין רב בגיטין ומיומא דנן ולעלם לאפוקי וכו' מדבעא מיניה רבא מרב נחמן וכו' ונחלקו בה המפרשים שהרמב"ם ז"ל כתב שאינה מגורשת כלל ויש מי שכתב שחולצת ולא מתייבמת: