שו״ת הר״ן · חלק מ״ב סימן ז׳

ואינן מתבררין אצלי כלל (ה) לפי שאין השמות דומין למקומות כלל, לפי שמי שיש לו שני שמות כל אחד מהם הוא שמו ואין אחד מהם נעקר בהנחת חבירו, אבל מי שיוצא ממקום למקום כיון שנשתהה שם עד שהוא כאנשי העיר אין אותה עיר ראשונה עירו לשום דבר בעולם. ועוד שעיקר מה שאנו מצריכים שם עירו הוא מפני חשש שני יוסף כן שמעון ובשם עירו אנו יוצאין מידי ספק זה שמן הסתם אם יש שני יוסף בן שמעון בעיר זו היינו בקיאין בהן ואין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה. ואם אין אנו יודעים אותם אין חוששין להן שכל שמות שוין שהן היום בעיר אחת קול יש להם ובהכי רהטא סוגיא בפ' גט פשוט (בבא בתרא קסז). וכל זה אם נפרש שם עירו שם עיר שהוא עיקר דירתו היום לפי שזה מפורסם לעדים, אבל אם נאמר שמקום הלידה מספיק. חזר חשש התלמוד למקומו ניחוש דילמא אזיל וממטי לאנתתיה דהאיך שהרי כל התינוקות שנולדו בכאן והלכו להם זה שנים רבות אין להם קול ואין העדים יודעים אותן וניחוש דילמא נולד בכאן אחר ששמו כשם זה המגרש וממטי ליה לאנתתיה, ולפיכך אין דברי הרשב"א ז"ל מחוורין אצלי כלל בזה. ומ"מ אפי' לדבריו גט זה פסול שהוא ז"ל לא אמרה אלא במגרש באותו מקום שנולד בו לפי שנראה שסבור הרב ז"ל שהוא עיקר עירו באותו מקום. ועוד שזה שנכתב דממתא אין פירושו על מקום לידתו שכשהסופרים כותבין מלה זו מתכוונים בה על עיקר מקום דירתו והוה ליה שינה ופסול שהרי עיקר דירתו של זה באישבילי"אה הוא. ועוד (ו) דאיכא הכא ריעותא אחרינא וכמו שכתבת שנמצא בכתובה ב"ר אליעזר ובגט כתב ב"ר בנבנישתי נמצא שאפשר ששינה שמו בגט. סוף דבר דעתי מסכמת הלכה למעשה שלא תתגרש בגט זה ואם נתגרשה לא תנשא: