מעתה בשני טעמים הללו דינו כמטהר יינו של נכרי ברשותו ולא כתב לו התקבלתי דבעינן שומר. ואע"פ שר"ת ז"ל כתב (ה) דשני חותמות כשומר דמי אין דעתנו להורות כן הלכה למעשה לפי שלא הסכימו לאותה סברא הגאונים הראשונים ואף הגדולים האחרונים ז"ל. וכן חותמות הללו של שעוה איני רואה שיהו יותר מועילים מחותמות אחרים שאין לנו לחלוק בין חותם לחותם ועוד שהזיוף אפשר בהם וקרוב כמו בחותמות אחרים. ולפיכך דעתי מסכמת בשני מעשים הללו לאסור את היין בשתייה. אבל בהנאה מפני שהתורה חסה על ממונם של ישראל יש לסמוך על דברי ר"ת ז"ל דחותם בתוך חותם כשומר דמי ועל דברי האומרים דשתי אותיות כשני חותמות דמי ועל דברי הראב"ד ז"ל שהוא מיקל בספק מגע להתירו בהנאה כל שלא הפקידו אצל הנכרי לשמרו כשיש עליו שום חותם (כדתנן אצל נכרי כפירותיו):
שו״ת הר״ן · חלק מ׳ סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.