וכיון שנתבאר דכל שיש לנכרי שייכות ביין אע"פ שהיין הוא של ישראל לגמרי בעינן שומר וכל שאין לנכרי שייכות ביין אע"פ שלא קנאו ישראל לגמרי מן הדין לא בעינן שומר וחמרא שרי, איני מכניס עצמי להודיע אם הקנין שנעשה על הדרך שקדם מועיל מן הדין שיקנה אותו הישראל או אינו מועיל אלא הכל תלוי אם יש ליין זה שייכות לנכרי בו ואם כן הוא בעינן שומר שהרי יש לו שייכות בבית וביין או אם אין נכרי שייכות בו שרי. (ג) ונראה לי שאין לך שייכות גדול מזה ומלוה על אותו יין מיקרי. שהדבר נראה ומוכרע הוא מן השכל שכל המקבל סימן על סחורתו שאתם קוראים דיניי"ר אריי"ב בודאי אינו מניח לאותו שנתן סימן שיוציא סחורתו מתוך ביתו אלא א"כ יפרע לו מעותיו או יבטיחנו בהם, ואע"פ שהרבה פעמים הסוחרים מניחים להוליך סחורתם לביתו של אותו שנתן להם סימן זהו כשהם מוחזקים בו שהוא אמיד ושיפרע להם מה שפסק בעין יפה הא אילו מסתפקים בו שמא יוליך סחורתם ויברח ודאי לאו שופטני נינהו שיניחו נכסיהן על קרן הצבי, ובי דואר דההוא מתא נמי אם יראה בעיניו דגברא דיהיב סימנא ערוקאי איהו בודאי שלא יכוף המוכר שימסור סחורתו לקונה וילך לו בפחי נפש, ולא עוד אלא אפילו לאחר שהקונה הוליך סחורתו בביתו אם לא יפרע למוכר מה שפסקו לו הדיינין כופין להחזיר הסחורה לבעליה כאילו היא אפותיקי מפורש למוכר. וכל כי האי גוונא איני רואה מלוה על אותו היין גדולה מזו וכל שהיין בביתו של נכרי הרי יש לו שייכות בבית וביין ובעינן שומר:
שו״ת הר״ן · חלק מ׳ סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.