הרי נתבאר דבמאי דבעינן שומר במטהר יינו של נכרי ברשותו כל שיש לנכרי שייכות בו ודומיא דיש לו מלוה עליו אע"פ שקנאו ישראל מן הדין כיון שיש לו לנכרי שייכות בעינן שומר שהרי יש לו לנכרי שייכות בבית וביין. וכן הדבר ברור שכל שאין לנכרי שייכות בו אע"פ שישראל לא קנאו מן הדין שרי דהא תנן דאם כתב לו התקבלתי ממך מעות מותר ולר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות וקי"ל כוותיה בישראל הוא דמעות קונות הא ישראל מנכרי אי נמי נכרי מישראל אע"פ שנתן מעות לא קנה עד שימשוך כדמוכח סוגיין בפ"ב דבכורות (דף יג) וכיון שכן לר' יוחנן דמטהר יינו של נכרי ברשותו אע"פ שכתב לו התקבלתי ממך מעות ונתן לו כל מעותיו לגמרי לא קנה ישראל היין קנין גמור ואפילו הכי שרינן ליה אלמא כל שאין לנכרי שייכות ביין אע"פ שהישראל לא קנאו לגמרי שרי:
שו״ת הר״ן · חלק מ׳ סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.