כתבתם מעשה באחד שקנה יין מן הנכרי כדרך שנוהגין לקנות פה ההין בסך מה ולמודדו אחר שיגמר בשולו בגיגית ונתן על זה דינ"ייר ארי"אב שיקיים המקח ולא יוכל אחד מהם לחזור כדרך כל הארץ במקח ובממכר וזה הקונה טהר היין ודרכו בכשרות והניחו ברשות הנכרי בגיגית שהיתה בבית אחר בחצרו בלתי פתוח לרשות הרבים עד שיגמר וחתם ברזת הגיגית בבגד נקשר ועל הקשר חותם שעוה עם אותיות מפותחות למען לא יוכל איש להמשיך היין דרך הברזא גם סגר דלת הבית אשר הגיגית בתוכו במפתח ושני חותמות שעוה עם אותיות מפותחות הניח האחד במקום הנקב שנכנס בו המפתח והשני בפתיל אבר בין טבעות המנעול ובמנעול בדרך לא יוכל להפתח ועל קשר הפתיל הניח החותם השני ובעת שנגמר היין הוכרו כל החותמות ונמצאו כמו שהונחו לפי ראות הקונה לא הכיר בהם שום זיוף והביאו היין ונמדד כמנהגו והובא בית ישראל הקונה ואז פרע דמי היין אמנם החרצנים והזגים והיין היוצא מהם דרך נגישה כמנהג מקומנו לנגוש אותם נשאר למוכר כי כן התנו בעת המכירה:
שו״ת הר״ן · חלק מ׳ סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.