שו״ת הר״ן · חלק ל״ט סימן ד׳

(ח) ומעתה יש לדון בדבר בהפך שכיון שאף התלייה כשרה בתפילין ומזוזות אלא שמפני דרך כתיבתן הוא שאמרו אין תולין ש"מ דתלייה כסדרן מיקרי דאי לאו הכי מן הדין היתה פסולה מדתניא כתבן שלא כסדרן הרי אלו יגנזו וכיון שנתברר שהתליה כתובה כסדרה מיקריא אין ללמוד ממנה להשמטה הנזרקת בין הדפין שנכתב שלא במקומה שאילו מפני אותן סימנין הדבר ברור שאינם למעלין ולא מוריד (ט) ולפיכך להכשיר לקרות באותו ספרי תורה אלא א"כ יעידו אנשים שראוי לסמוך בהן שנהגו לקרות בהן ע"פ גדולים ואז נסמוך על מה שנראה לי מדברי הראשונים ז"ל ועל המנהג. אבל זכורני שכשהייתי תינוק קנה א"א ז"ל ספר תורה שהיה כתוב על דרך זה עודנו אתי ולא הכשיר אדוני מורי ז"ל לקרות בו: מרשיל"ייאה.