(ד) ומעתה ספר תורה שהשמיט בה הסופר תיבות או פסוקים באמצע השיטה והגיה וזרקן בין דף לדף כשר שאע"פ שהגהה זו שלא במקומו היא אף תלייה שבין שיטה לשיטה היא שלא במקומה ואפילו הכי כשר אף כאן נמי ראוי שיהא כשר שאין הכשרו של ספר תורה תלוי באותן סימנין אלא אע"פ שכתבו שלא כסדרן כשר (ה) ואותן סימנין אינן אלא להיישיר הקורא. זהו מה שנראה לי לפי דברי הראשונים ז"ל ומה שאני רואה אותו מוכרח לפי דבריהם אלא שאין שיטתן נכונה בעיני (ו) דההיא דירושלמי כך היא בפ"ק דמגילה על מתניתין דתנן התם אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ותפילין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית ושם בגמרא אמרו על דרך קושיא תולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות כלומר היאך אמרו במשנתנו שאין בין ספרים ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון הרי חילוק אחר יש ביניהם שהרי תולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות ואמרינן שם על דרך תירוץ ספרים שכתבם כתפילין ומזוזות אין תולין בהם תפילין ומזוזות שכתבם כספרים תולין בהם, כלומר האי דלא קתני במתניתין אין בין לענין תלייה לפי שמה שתולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות אינו מחומר תפילין ומזוזות ולא מקולן של ספרים אלא מפני דרך כתיבתן אמרו כן שלפי שהספרים כתיבתם גסה ויש ריוח הרבה בין שיטה לשיטה תולין אבל תפילין ומזוזות מתוך שכתיבתם דקה אין תולין ולפיכך ספרים שכתבן כתפילין ומזוזות אין תולין בהן תפילין ומזוזות שכתבם כספרים תולין בהם ולפיכך לא נשנה במשנתנו באין בין. זה מה שנראה לי בפירוש הירושלמי:
שו״ת הר״ן · חלק ל״ט סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.