שו״ת הר״ן · חלק ל״ט סימן א׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

כתבת גביר נשא ונעלה י"א, נמצאו הנה ספרי תורה השמיט בם הסופר תיבות או פסוקים באמצע השיטה והגיהן וזרקן בין דף לדף ותלה נקודות או עגולות לסימן ההשמטה כמנהג הסופרים בשאר ספרים, חששנו וחשבנו פן יחשב הספר תורה כחסר ויתר ויהא פסול לקרות בו בצבור ולברך עליו כדעת מי שאוסר לקרות בצבור ולברך בספר שאינו מוגה מפני שאע"פ שהספר אין בו חסרון ויתרון שבין מה שכתוב בתוך הדף וחוץ לדף הכל כאן ונוכל לקרותו כסדר התורה גם כי לא יהיה שגור בפינו כשנראה הסימנים הנתלין ביני חיטי מכל מקום סימנים אלו לאו מילתא נינהו, ומה שכתוב בין דף לדף אין ראוי לקרותו לפי הנחת הכתוב רק בדרך אחד משלשה דרכים או שיקרא דף בפני עצמו ויקרא אחרי דף שלפניה או שיקרא אחר סוף השיטה שכנגדה בדף שלפניו אם קרוב אליה או שיקרא קודם שיטה שכנגדו בדף שלפניו גם סמוך לה ואין כאן קריאה על הסדר. ומה שהוזכר לזרוק מקצת תיבה אפילו לכתחלה בין דף לדף הוא כשנזדמן לו בסוף השיטה ונמצא שיקרא כסדר בסוף השיטה ואפילו הכי לא התירו לכתחלה לזרוק תיבה או רובה כדאמרינן נזדמנה לו תיבה בת וכו' אבל מה שחסר באמצע שיטה ונזרק ונכתב בין דף לדף הוי כמי שאינו ונמצא במקומו חסר ושלא במקומו יתר והוי בכלל חסר בו או יתר בו שהוא בודאי פסול, ותולין שהוזכר בגמרא דהיינו סוברים שיכתב במקומו על השיטה דוקא בין שיטה לשיטה דהיינו ביני חיטי לא שיזרקנו שלא במקומו בגליון שבין דף לדף. ויש בינינו מי שדעתו לומר אחר שבין מה שנכתב בתוך הדף וחוץ לדף התורה שלימה אין כאן חסר ויתר ואע"פ שלא נכתב במקומו כן הדין במה שנכתב בגליון שבין דף לדף עם סימן העשוי כנהוג בשאר ספרים הואיל ויקראנו הקורא במקומו אפי' תינוק לא חכם ולא טפש:
נחלת הכלל · Warsaw, 1882

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.