(יז) ולענין מה ששאלת אם צריך שיסכימו ראובן ולוי בהיתר שבועה זאת מפני שלהנאתם ולצוות להם נשבע. דע שר"ת ז"ל כתב דכל שנדר לחבירו מפני שקבל ממנו טובה כמשה מיתרו וצדקיה מנבוכדנצר אין מתירין לו לעולם אלא מדעתו של חבירו ומרצונו אבל כשלא קבל ממנו טובה אע"פ שלהנאתו נשבע נהי שאין מתירין לו אלא בפניו כדאיתא בפרק פותחין (נדרים סה) כל בפניו מתירין אותו על כרחו של חבירו ולפיכך בנדון זה אם שמעון זה לא קבל טובה מראובן ולוי כדי שבשבילה ידור נדר זה מתירין אותו בפניהם ואפילו שלא בהסכמתם (יח) אבל אם קבל טובה מהם. ובשבילה נדר כך צריך שיעשה יכלתו בכל מאמצי כחו שיתרצו ראובן ולוי בהיתר שבועה אך אם לא ירצו להתרצות בשום פנים ראוי להתיר השבועה הנזכרת מפני הטעמים שכתבנו ולחוש לעגונה:
שו״ת הר״ן · חלק ל״ח סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.