(יג) ועוד שאפשר שאין שבועה זו על דעת רבים שרבינו האי גאון ז"ל כתב דלא מקריא על דעת רבים עד שתהא על דעת רבים וברבים וכן דעת רש"י ז"ל ורבים שלשה כדמוכח בפרק השולח (גיטין מו) ואני רואה מתוך השטר שאותם שנשבעו על דעתם שהיו בשעת השבועה לא היו אלא שנים דהיינו העדים. (יד) ועוד שדברי רש"י ז"ל מוכיחין בפרק בתרא דמכות (דף כב) דאין נדר על דעת רבים כלום אלא בשנדר לקיים מצוה אבל לדבר הרשות לא ואע"פ שיש מי שחלק עליו (טו) מ"מ מודים הם שאין דעת הרבים חל בדבר איסור וזה דבר איסור הוא מן הטעמים שכתבתי למעלה. וכי תימא בשבועה זו יש חומר אחר שאמר על דעת המקום ועל דעת המקום אין לו הפרה כדמוכח בפרק שבועות שתים בתרא (שבועות כח), ליתא שכבר כתבו הראשונים ז"ל (טז) דכי אמרינן על דעת המקום אין לו הפרה דוקא בתורה ובמצותיה אבל בדבר הרשות לא וכ"ש שאין דעתו של מקום מצטרפת בדבר שיש בו נדנוד עבירה. ולפיכך דעתי מסכמת שראוי להתיר שבועה זו:
שו״ת הר״ן · חלק ל״ח סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.