שאלת ראובן ושמעון ולוי נתחברו והתעוררו לעבור הים ולהתקרב לארץ ישראל ובאו לפני שם ועבר ונשבעו בנקיטת חפץ ביד על דעתם ובזה הלשון העידו שם ועבר. (א) בפנינו עדים חתומי מטה נשבעו ראובן ושמעון ולוי שבועה חמורה בנקיטת חפץ ביד בשם אלהי ישראל על דעת המקום ועל דעת הרבים וע"ד הרב ר' יוסף ממרשילייא ורבי חיים צרפתי אנשי ירושלים ועל דעתנו בלי שום פתח היתר וחרטה בעולם שישתדלו ללכת וילכו ויעברו עד שיפר"י בספינה זו אשר בברצלונ"ה העתידה ללכת שם במהלך זה עכשו בקרוב בחדש אוקטוברי או נובינברי הבא ראשון על דעת לקבוע דירה זמן מה הן רב הן מעט בארץ ישראל או בסביבותיה בדמשק או באלכסנדריא של מצרים או בשיפר"י או באי זה מקום מעבר לים וכו', ועכשו מתחרט שמעון על שבועתו מפני שרואה אשתו מסרבת ללכת אחריו כי הסיתוה קרוביה לבלתי לכת אחרי אישה בשום פנים וגם שלא לקבל גט ממנו. וקשה מאד בעיני אישה לגרשה בעל כרחה וגם כי יש קנס גוף וממון לפי המקובל מצד המלכות וקשין גירושין וכל שכן להניחה עגונה וגם כי חושש עליה שמא היא מעוברת לפיכך מתחרט חרטה גמורה מעיקרא על שבועתו ובא לישאל עליה ואומר שאילו היה יודע שלא תרצה אשתו ללכת אתו לא היה נשבע כלל. ובקשת ממני להעמידך על דעתי אם יש היתר לשבועה זו אם לאו ואם יש לה היתר אם צריך שיסכימו וירצו בזה ההיתר ראובן ולוי כי להנאתם ולצוות להם נשבע וכן כל אחד ואחד לחבירו:
שו״ת הר״ן · חלק ל״ח סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.