שו״ת הר״ן · חלק ל״ד סימן ו׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

(ה) הילכך כל שאנו יכולין לכוין דבריו של עד כדי שלא תהא עדותו מכחשת יש לנו לכוין דבריו שכשם שיש לנו לתרץ דברי שני עדים נראין שמכחישין זה את זה כדי שתהא עדותן מכוונת ותולין זה בכל מה שאפשר כדי שלא יהא אחד מהם רשע וזו היא ששנינו בפ' היו בודקין (סנהדרין מ) אחד אומר בשני בחדש ואחד אומר בשלשה בחדש עדותן קיימת שזה יודע בעבורו של חדש וזה אינו יודע וכולה שמעתא בפ"ק דפסחים (דף יב) עלה דההיא מתניתין הכי רהטא והכי מוכחא אף בעדות עד אחד שהעיד וחזר והעיד יש לנו לכוין דבריו בכל מה שנוכל:
נחלת הכלל · Warsaw, 1882

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.