(ד) דע שכל דבר שעדים מצויין לטעות בו יכולין לברר דבריהם ואין בזה משום חוזר ומגיד וראייה לדבר מדאמרינן בירושלמי עלה דשטרי חוב המוקדמים פסולין מי מודיע ר' שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן הן הן עדיו והאמר ריש לקיש עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד תמן כשאמרו לא חתמנו כל עיקר ברם הכא אומרים על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו וכתב עליו הרב בעל המאור ז"ל ומכאן למדין שכל טעות שהעדים מצויין לטעות בו נאמנים הן בעצמן על זה ואין בו משום חוזר ומגיד וצריך ב"ד הגדול להחמיץ הדין, ובגמרא דילן מצינו כיוצא בזה בההוא תברא דהוה חתים עלה רב ירמיה בר אבא וכו' כדאיתא בגט פשוט (בבא בתרא קסא), אלו דבריו ז"ל:
שו״ת הר״ן · חלק ל״ד סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.