שו״ת הר״ן · חלק ל׳ סימן ב׳

תשובה (א) הדבר פשוט וברור שהיא מותרת לו ולאו כל כמיניה של מוציא קול זה לאסרה שאע"פ שהוא אומר שקדשה בפני עדים והלכו להם פשיטא שאע"פ שהוא אסור בקרובותיה היא מותרת לכל אדם ובקרוביו. זו היא ששנינו בפרק האומר דקדושין (דף סח) האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו. ואוקימנא בגמרא כנון דאמר לה קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים. וכן אין לחוש על מה שהעידו אניו"ם טוב ואנקרויד"ה הנזכרים בפני ב"ד שבעיר לאירד"ה במה ששמעו מפי אותם האנשים שהיה טוען אנשלמ"ה אברם הנזכר שהיו עדי הקדושין כי עדות אניו"ם טוב אין ספק שאין לחוש לו כלל שכבר ענה ואמר שאינו יודע מה ענו האנשים ההם. וכן מה שהעיד אנקרויד"ה ששמע מאחד או משנים שאמרו בפניהם נתקדשה אין לחוש לו דלא הוי ליה אלא עדות עד אחד מפי עד אחד וגרסינן בסוף פרק המגרש (פט) אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב (ב) לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהו אומרים פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים. ונראה מדברי הרמב"ם ז"ל שהוא מפרש אותה דוקא כגון שראו מחמת אירוסין ושמעו קול הברה ושמעו מפלוני שנתקדשה פלונית בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים ולפי זה אין ספק שאין עדות אנקרויד"ה המכר מספק את ביל"ה הנזכרת באיסור כלל שהרי און כאן שנים שמעידים בכגון נרות דולקות ומטות מוצעות. ואין כאן אלא עדות של אנקרויד"ה הנזכר מפי אותו עד. (ג) ואפילו למה שפירשו רבותינו בעלי התוספות ז"ל דהך מימרא בברייתא דרבי אבא אמר רב הונא לא קיימא כלל אדרבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא בנרות דולקות ומטות מוצעות סגי וכדרבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, אי נמי בשיהו אומרים פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני, וכדרבי אבא אמר רב הונא, אפילו הכי אין לחוש לנידון זה כלל שכבר פירשו הם דדוקא כגון דאיכא קמן תרי סהדי דכל חד מינייהו מסהיד מפומא דסהדא אחרינא והיינו לשניה דרב הונא דקאמר אלא שיהו אומרים פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים כלומר כגון דאיכא קמן ראובן ושמעון, ראובן מעיד ששמע מיהודה ושמעון מעיד ששמע מלוי והלכו להם יהודה ולוי למדינת הים דהשתא איכא תרי סהדי. דמסהדי קמן אלא שכל אחד מהם עד מפי עד. וכן כתב הרשב"א ז"ל והיינו דגרסינן בירושלמי רב אמר לא התירו בה אלא עד מפי עד בלבד. (ד) ולפי זה ג"כ אין ספק כלל בנידון זה דליכא הכא תרי סהדי דמסהדי קטן אלא חד עד מפי עד בלבד דהיינו עדותו של אנקרוידא"ה שהעיד מפי אותו עד, ולא עוד אלא אפילו נחמיר ונאמר דכי אמרינן בגמרא פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני דאע"ג דליכא אלא חד סהדא דמסהיד קמן סגי אפילו הכי אין בנידון זה צד מיחוש, שאפילו באנו לחוש לחומרא זו הני מילי דדוקא בעד אחד שמעיד לפנינו ששמע מפי שנים (ה). אבל אחד שמעיד מפי עד אחד שפלונית נתקדשה בפניו מידי חששא אית ביה, וכי יפה כחו של עד שני זה מכחו של ראשון וקאמרינן אפילו בא ראשון לפנינו והעיד שנתקדשה אשה זאת בפניו אין בדבריו כלום דהוי ליה מקדש בעד אחד ואין חוששין לקדושיו כדאיתא בפרק האומר בקדושין (דף סח), וכיון שאין הראשון יכול לאסור אותה היאך תהא נאסרת מכחו של שני הרי זאת אומרת לו מעידיך לא אסרוני ואתה אסרתני, וכ"ש שכבר הסכימו הראשונים ז"ל דדוקא בדאיכא תרי סהדי דמסהדי קמן וליכא למיחש לדברי אוסר כלל. ולפיכך בנידון שלפנינו אין ספק שאין אשה זאת עומדת בספק קול של קדושין כלל מחמת עדותו של אנקרויד"א כלל: