(יא) ולענין מה שבא בשאלתך הרביעית איני משיב עליו מפני שלא ירדתי בו לסוף דעתך ולא ידעתי על מה באה השאלה. שאם תבקש לדעת פסולים מפני פסול השטר ההוא בעצמו כשיודעין הרבית שהוא מבורר בשטר הוי פלוגתא דרש"י והחולקין עליו כאשר בארתי למעלה. ואם המכוון ממך לדעת אם הם פסולין לכל עדות אחר בזה יצטרך גם שתודיעני אם כוונת בעדיות שהעיד קודם שנתפרסם פסולו שהיה חתום בשטר של רבית גמורה ומבוררת ואי שייך ביה דינא דעד זומם פסול למפרע. ואי בעיא לך אי דוקא אמרינן הכי בעד זומם משום דפסלנותו בעיקר גופו של עדות או נימא דהוא הדין בכל פסלות עבירה וכל עד דארבעים בכתפים, או שמא כוונת בעדיות שהעיד אחר פרסומו אם לא שב בתשובה דדלמא לא חייל פסלנותם אלא באותו שטר להפסיד המלוה שלא יהא חוטא נשכר ולא העד הואיל ולא הוי עד דחמס דהיינו שיהא מטי ליה הנאה ותועלת של ממון או דלמא הואיל והני חוטאים בידים מוכיחות אע"פ שלא להם נגד החזקה דאין אדם חוטא ולא לו. ואיך שתכוון הדברים צריכים יישוב ואריכות ולא היה לי פנאי לעת כזאת וכ"ש שכבר נפטרתי ממנה במה שכתבתי למעלה לענין הנידון שלפנינו שכללו של דבה בנידון זה שמנכין אותן אלף דינרים מדמי המשכונא ומגבין לו את השאר:
שו״ת הר״ן · חלק כ״ט סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.