שמא תשיב ותאמר ליתא (ד) דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מן הלוה למלוה אבל כאן אע"פ שהתנו כן מתחלה אין כאן רבית הבאה מן הלוה למלוה שהרי שמעון אינו נוטל אלא אותו סך מהלוה והמאתים דינרים שהלוה נותן בכל שנה לבנו הוא נותנם והוי ליה כההוא דאמרינן בפרק איזהו נשך (בבא מציעא סט) אבא מר בריה דרב פפא (ה) הוה שקיל אגני דקירא מקיראי ואמר ליה לאבוה אוזפינהו זוזי ואמר להו רב פפא כל כה"ג ניכול לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מן הלוה למלוה. ואע"פ שעכשיו שאול ירש את הכל המאתים דינרין שבכל שנה לא מכח שמעון הוא יורש אותם אלא מכח יכין ואין כאן רבית הבאה מן הלוה למלוה. אין זר תשובה דהתם היינו טעמא דשרי משום דהנהו אינשי הוו יהבי הנהו אגני דקירא לבנו דרב פפא דלא מדעתיה דרב פפא (ו) אבל הכא כיון ששמעון התנה שיתן ראובן לבנו אותו סך בכל שנה כיון שמחמת שמעון נותן אותם הרי הוא כאילו נתנם לשמעון ולא מבעיא (ז) הכא שאותו יכין בן שמעון סמוך על שולחנו של שמעון אלא אפילו לא הים סמוך על שלחנו כגון שמחמת המלוה הוא נותן אותם הרי הוא כאילו נתנם למלוה. וראיה לדבר מדאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ז) תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך מקודשת מדין ערב אלמא כיון שמחמת האשה נתנם הרי הוא כנותן אותם לידה ממש הכא נמי דכיון שמחמת המלוה נתן אותם הרי היא רבית גמורה:
שו״ת הר״ן · חלק כ״ט סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.