שו״ת הר״ן · חלק ב׳ סימן ז׳

וגם אין לפטור מהמס מהאי טעמא דאין להקדש עניים בעלים, דתרי (יב) מיני מסים איכא חד כרגא דרמי אקרקפתא וחד טסקא דרמי אקרקע ואממונא בכרגא ודאי פשיטא דמלכא לא איקפד ליה דלא איגרע חק המלך מהגלגולת מפני הקדש עניים והמקדיש חוב גלגלתו נשאר והעני ג"כ חב בגלגולת ולא יתמעט הגלגולת מפני זה, אבל בטסקא השעבוד נשאר על הממון וכן דן הגאון עצמו בתשובה עשירית ע"ש. והראיה מבוארת מהא דאמרינן בחזקת הבתים (בבא בתרא נה) והני זהרורי דזבין ארעא לעסקי זבינייהו זביני וה"מ לטסקא אבל לכרגא לא מאי טעמא כרגא אקרקף דגברי מנח, וא"כ אפילו אין לממון בעלים נתחייב הממון ואין לפטרו. אבל אדרבא יש להביא ראיה שחייבים במס מכמה טעמים. (יג) חדא שכבר התבאר דדמו נכסי הקדש עניים לנכסי יתומים ונכסי יתומים חייבים במס כמו שמצינו בהשותפין דב"ב (דף ח) ובהמקבל דמציעא (דף קח) אמר רב יהודה הכל לאיגלי גפא אפילו מיתמי אבל רבנן לא צריכי נטירותא. וכן עוד שם ואמר רב אסי אמר רבי יוחנן הכל לפסי העיר ואפילו מיתמי אבל רבנן לא צריכי נטירותא א"ר פפא לשורא ולפרשאה ולטורזינא, פירש"י לתקון החומה ולפרש ההולך סביבות העיר לשמרה ולידע מה היא צריכה ולשומר כלי זיין של בני העיר, אפי' מיתמי. כללא דמלתא כל מילתא דאית להו הנאה מיניה אפי' מיתמי. וכתב האשרי ובתוספות שם וז"ל וכתב הר"ר יוסף כל מילתא דאית להו נטירותא ליתמי כגון מיני פורעניות אבל ארנוניות לא רמינן איתמי. ויראה לי (יד) דכל מיני מסים מידי דנטירותא נינהו כי הם השומרים אותנו בין העמים כי מה תועלת יש לאומות בנו לשמרנו ולהושיב אותנו ביניהם אלא בשביל הנאה שנאותין מאת ישראל לגבות מהן מסים וארנוניות, וא"כ נאמר דה"ה לנכסי הקדש עניים דאית להו הנאה בשמירה וחייבים. וגם (טו) ראיה דבמסים וארנוניות אזלינן אחר דעת המלך משום דינא דמלכותא כדאיתא בחז"ה (בבא בתרא נד) דקאמר התם באגי מטמרי, הוו דאינהו גופייהו לא הוו יהבי טסקא למלכא מלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא. פירושו לא תקשי לי מהתם דלאו משום דינא אלא משום שכן דעת המלך אזלינן אחר דעת המלך. ואם כן בהיות דעת המלך שכל הנהנה מהקרקע וכל מאן דאכיל ארעא ליהב טסקא מה איקפד לן אם הוקדש לעניים: