שאלתם אשה מרדה על בעלה ומנעתו מתשמיש המטה בלא שום טענה בעולם אלא שאומרת מאיס עלי ואיני יכולה לשכב עמו מדעתי וגם איני יכולה להתיחד עמו בחדר אם נכוף לבעל להוציאה מיד לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנוא לה ותצא בלא כתובה כלל ותטול בלאותיה בין מנכסים שהכניסה לבעלה ונתחייב באחריותם בין מנכסים שלא נתחייב באחריותם כמו שכתב הרב מורה צדק בהלכות נשים לפי סוגית הגמרא. או אם נתרה אותה פעם ושתים ויכריזו עליה ארבע שבתות ומשהינן לה תריסר ירחי שתא אגיטה או לא נשהה אותה כתקנת הגאונים, וגם בנדון שלפנינו לא שייך דין כפיה בזה שהרי הבעל רוצה לגרשה. וראינו להרשב"א ז"ל שכתב בתשובה זה לשונו. אבל האומרת מאיס עלי מבקשים ממנה שתהא נותנת דעתה עליו ותתפייס לו ואם לא רצתה מפני שלבה אונסה שלא תתפייס לו אין מכריחין אותה לעמוד אצלו לשמשו ואין מכריזין עליה כלל אלא ממתינין לה י"ב חודש אם חזרה בה תוך י"ב חדש מוטב ואם לאו לאחר י"ב חדש הפסידה כל כתובתה וכל נדונייתה וכ"ש מה שנתן לה והוסיף לה מדעתו בכתובתה ואם רצה מוציא אותה בגט אחר י"ב חדש ויוצאה בלא כלום אבל אם יש עדין בידה או ביד הבעל מהבגדים והתכשיטין שהכניסה לו בנדונייתה וקדמה היא ותפסה אותן אין מוציא מידה. זהו מי שגרשה אחר י"ב חדש ואם גרשה תוך י"ב חדש נותן כל כתובתה אבל מם שהוסיף לה אינה נוטלת שלא הוסיף לה על מנת שתטול ותצא. ע"כ לשון התשובה ובקשתם שאעמידכם על דעתי הלכה למעשה:
שו״ת הר״ן · חלק י״ג סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
