שו״ת הר״ן · חלק י״ג סימן ב׳

תשובה אם באתי לכתוב כל פרטי הלכות מורדת יאריך הענין. אבל אמרתי אגלה אזנכם במה נחלקו הראשונים הוו יודעים שדעת הר"ם ז"ל במה שאומר דאומרת מאיס עלי כופין אותו להוציא הוא נתלה במאי דאמרינן בגמרא אבל אמרה מאיס עלי לא כפינן לה. ודעת הרב ז"ל לומר לא כפינן לה שתעמוד תחתיו עד שתכלה כתובתה כמו שאנו אומרים במורדת אלא כופין אותו לגרש לאלתר. וכן פרשוה ג"כ קצת מרבותינו הצרפתים בתוספותיהם. (א) ודבר זה לא הסכימו עליו גדולי האחרונים אבל דחוהו בראיות בדורות וכן רבינו תם ז"ל דחהו בתוספות והסכמתם היא דלעולם אין כופין הבעל להוציא וראיותיהן לא הוצרכתי לכתוב אליכם כי תמצאו בארוכה בחדושי הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל בהלכות מורדת. בזה נתלה החלוק שבין הרמב"ן ז"ל שכתב כופין אותו להוציאה ודברי הרשב"א ז"ל שכתב ואם רצה מוציא אותה בגט דמשמע רצה דוקא אבל לא רצה אין כופין. ולענין מעשה ראוי לסמוך על הסכמת האחרונים בזה שהיא להחמיר בשל תורה, ויש בין דברי הר"ם ז"ל ודברי הרשב"א ז"ל חלוק אחר. שהרמב"ם ז"ל כתב (ב) שהאומרת מאיס עלי נוטלת בלאותיה הקיימין ולא חלק בין תפסה ולא תפסה, והרשב"א ז"ל כתב וקדמה היא ותפסה אין מוציאין מידה. משמע הא לא תפסה הפסידה (ג) ואכתוב לכם על מה נסמך כל אחד מהם ז"ל לפי דעתו. הרמב"ם ז"ל פירש זו שאמרו בפרק אע"פ (כתובות סג) כלתיה דרב זביד אימרדא הוה תפסא חד שירא פי' מעיל דמסקינן עלה בגמרא השתא דלא אתמר הלכתא לא הכי ולא הכי דתפסא לא אפקינן מינה דלא תפסא לא יהבינן לה במורדת כפשטא. וכן מוכיחין דברי הר"ם ז"ל שכתב זה החילוק בין תפסה ללא תפסה בחבורו בדיני מורדת וסבור הרב ז"ל (ד) דדוקא במורדת יש חלוק בין תפסה ללא תפסה ובלא תפסה הפסידה אבל האומרת מאיס עלי אפי' לא תפסה לא הפסידה וטעמו של דבר לפי שהמורדת אינה מבטלת מיד תנאי אישות שבינו לבינה אבל כל הפסדה הוא שבעה דינרים כל שבת ושבת מעיקר התקנה ולפיכך כיון שקנסוה שתפסיד שבעה דינרים בכל שבת דין הוא שיהא זה ההפסד מוטל על כל נכסיה. עוד שדעת קצת המפרשים הוא שההפסד הזה מוטל אפי' על נכסי מלוג שלה וכאילו הבעל מרויח על כל נכסיה ד' ז' דינרים בכל שבת ושבת ולפיכך דין הוא שנאמר בבלאותיה הקיימים שאם לא תפסה אותם, הפסידתן. אבל האומרת מאיס עלי אין עניינה כן שאין הבעל מרויח עליה דבר קצוב כדי שנאמר שיהא ריוח הבעל והפסד האשה מוטל על כל נכסיה אלא הרי היא מבטלת תנאי אישות מיד והפסידה כל מה שיש לה על הבעל, אבל מה שהוא שלה כגון בלאותיה לא הפסידה דהויא לה כההיא דאמרינן סוף פרק אלמנה ניזונית (כתובות קא) זנתה לא הפסידה בלאותיה הקיימים דאם היא זנתה כליה מי זנו. ולפיכך כתב הר"ם ז"ל שתטול בלאותיה ולא חלק בין תפסה ללא תפסה. (ה) אבל הרשב"א ז"ל הולך בדרך האחרונים ז"ל שפירש זו של כלתיה דרב זביד באומרת מאיס עלי ולפיכך יש חלוק בין תפסה ללא תפסה שאילו, מורדת דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה אפילו תפסה הפסידה ואף בזו נראין דברי האחרונים עיקר: