שו״ת הר״ן · חלק י׳ סימן ג׳

זהו דעתי אם ידוע שלקח ממון פטור. אבל אם נתן לו ממון סתם ואין הדבר ידוע אם הוא מן המחויב או מן הפטור בזה יש לחלק. (ו) כיצד אם ידוע הוא שראובן עירב כבר ממונו זה עם זה הפטור עם המחויב נראה שיש חיוב על המקבל לפי חשבון, כיצד אם היו לראובן שני אלפים ממון פטור וג' אלפים מחויב ועירבן זה בזה ולאחר זמן נתן נדוניא לחתנו פוטרין ב' חלקים ומחייבין לו ג'. והראיה מדתנן במעשר שני (פרק ב' משנה ה') מעות חולי ומעות מעשר שנתפזרו מה שליקט ליקט למעשר שני עד שישלים ואם בלל וחפן לפי חשבון זה הכלל המתלקטים למעשר שני והנבללין לפי חשבון. ומהאי טעמא נמי אמרינן בירושלמי תני (ז) שלשה שהטילו לכיס ונגנבו כך הם חולקים. פי' לפי חשבון הממון על דרך הנזכר פרק מי שהיה נשוי. והתני באלין (ח) אבנים ונגנבו מחצה לזה ומחצה לזה ופריק אבנים גדולות הן ואי אפשר לבלול אבל סלעים דקות הן, אלמא בכל הדברים הנבללין כשאנו דנין על החלק הניטל מהן אנו דנין עליו כפי חשבון הכלל שנטל ממנו וזה הדין כתבו המפרשים ז"ל בפרק הבית והעליה. אף כאן מאחר שחיוב המסין מוטל על הממון כמו שכתבתי דנין הממון לפי חשבון: