ועוד דאפילו תימא שמשמעות הלשון לכל נדר אפילו לנדר מפורש אין זה בכלל דין (נדרים כג:) הרוצה שלא יתקיימו נדריו וכו' שיצטרך לקיום הנדר שיהא זכור תנאו שהתנה עליו כולו או מקצתו כדאיתא התם, מפני שדין זה לא נאמר אלא בדברים שאדם אוסר על עצמו בלבד דומיא דשאר נדרים שהוזכרו שם אבל בנדרי ממון ר"ל כמו שאומר ונודר ממון זה לעניים או לת"ת לא נאמרו הדברים וכן נראה מתוך דברי רבותינו בעלי תוספות שהביא הרשב"א ז"ל בחדושי נדרים שלו דשבועות של ממון אינן בטלות ועוד שזה הנדר הוא כעין חיוב ממון והוי כמי שנתחייב לחברו ונשבע לו או נדר, מאחר שיש ממונים גבאים להקדש חבורת ת"ת וכל הנודר לחבורה ההיא הוי כמתחייב לחברו ונשבע לו שאינה בטלה בשום תנאי שהקדים וכמו שכתבו המפרשים, ולפיכך איכא למימר דשבועות ונדרים כאלו אינן בטלות:
שו״ת הר״ן · חלק א׳ סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.