ועוד דמשמעות הלשון לא משמע אלא נדר סתם ר"ל כמי שנדר למצוה סתם או לצדקה או להקדש סתם ולא פירש לאיזו מצוה ולאיזו צדקה ולאיזה הקדש שאע"פ שסתם בני אדם עכשיו קורין הקדש לכל עניי ישראל בין בריאים בין חולים ובסתם נדרים הלך אחר לשון בני אדם, הם פירשו והתנו שיהיה סתם שלהם פירושו לעניי חולים בלבד, אבל מה שידרו ויבארו בפי' למצוה א' מפורש שאין במשמעות לפרנסה ע"ז לא התנו ומ"ש בסוף ההסכמה זולתי שמן למאור דמשמע לכאורה שהסכמתם היתה על נדר מפורש, אינו כן מפני שגם בנדר שמן למאור יוכל לפרש הנודר שדעתו היה שמן למאור נרות החולים הצריכים לנר כל הלילה:
שו״ת הר״ן · חלק א׳ סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.