שמא תאמר לא כי אלא הקדש ת"ת לא זכה אלא במחצית נדרו שהדברים מראין שהנודר בשעת נדרו לא היה זכור בתנאו הראשון, והוה כההיא דאמרינן בפרק ד' דנדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה אומר כל נדרים שאני עתיד לידור הרי הם בטלים ואסיקנא ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר דכיון שלא היה זכור הוו להו נדרי שגגות, אף כאן כיון שהתנה זה מתחלה שיהיה מחצית נדרו להקדש חולים ובשעה שנדר לא היה זכור מאותו תנאי נתבטל מקצת נדר זה של ת"ת ובאותו מקצת חל נדר של הקדש אולי מכח נדרו ותנאו ראשון. הא ליתא דמאן אמר לך שמנה זה שזכה לת"ת שהוא הפך מתנאו ראשון דלמא במנה זה שנדר לא בטל תנאו שהרי אפילו לדבריו הראשונים היה יכול להקדיש מנה לת"ת ותנאו הראשון לא נתבטל מחמת מה שנדר אלא מחמת מה שלא נדר מנה אחר לחבורת חולים:
שו״ת הר״ן · חלק א׳ סימן ט״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.