ומיהו דרכן וקיומן של הקדשות שמקדישין בני אדם עכשיו שהם נודרים ומקדישין מנה או מאתים לצדקה או לת"ת אינו אלא מטעם בפיך זו צדקה שהוא חל על אחד מב' דרכים אם נדר או כעין נדבה שאמירתה כמסירה. וכן האומר אתן סלע לצדקה חייב ליתנה כדין נודר ואומר הרי עלי שהוא חייב להשלים נדרו לא שזכה הקדש עדיין באותו ממון שנדר, (ג) ולפיכך כל מי שפירש ואמר הריני מזכה ונותן מעכשיו להקדש פלוני כך וכך שגלה בפירוש שהוא רוצה לזכות מעכשיו אם אמר מנכסי זכה הקדש כדין ש"מ האומר תנו מנה ולא אמר מנכסי אם יש לו בעין אותו סך שזכה נותן אין לו בעין לא אמר ולא כלום כיון שפירש ואמר מעכשיו אבל האומר אתן מנה לצדקה חייב להשלים נדרו אפילו אין לו באותה שעה ומפני שדעתן של בני אדם הוא עכשיו בכך שיהיו תופסים על דרך זה סתם נדרים והקדשות שלהם. ובנדון שלפנינו בן חבורה זה שהתנה ואמר שמחצית מה שידור יהא לחבורת חולים אם במקדיש מעכשיו אתה תופסו לא אמר כלום אא"כ היה לו אותו מנה בעין הא לאו הכי לא וכמו שנתפרש למעלה, וכיון שכן אין צד לקיום תנאו אלא על דרך שנתכוין לומר אתן ולפי דרך זה אם יש מצוה בנדריו הרי הוא חל ומתחייב בנדרו ואם לאו לא אמר ולא כלום. מעתה אם מתנה זה נתכוין שכשידור מנה לת"ת יתן מקצת אותו מנה להקדש חולים, איזו מצוה יש בנדרו שיחול כי מי הודיעו מתן שכרן של מצות שתהא מצות צדקה גדולה מת"ת, הא אין עליך לומר אלא שנתכוין שכשידור מנה לת"ת יתן כנגדו מנה להקדש חולים, נמצא שלפי דרך זה הקדש ת"ת זכה בנדרו אלא שהיה מחויב לידור כנגדו להקדש חולים ולא נדר:
שו״ת הר״ן · חלק א׳ סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.