והבן היורש טוען ואומר מחצית הנדר אני נותן לת"ת והמחצית האחר ישאר בידי מן הספק שאחר שלא נודע אם אבי היה זכור תנאו או נדרו הראשון בשעת נדרו השני ויהיה הכל לת"ת או אם היה שכוח והיה המחצית לחולים א"כ יהא בידי מונח. וגבאי החבורות אינם יכולין לכתוב הרשאה זה לזה מפני שאין כח בידם לפי לשון שטרי החבורות לתת או לעשות פשרה ומחילה משום חוב וזכות שיתחייב אדם לאחת מהנה רק להאריכו זמן מה לפי ראות עיניהם, ובני העיר וגם בני החבורה שמא אין רשות בידם לשנות מקופה של הקדש חולים לקופה של הקדש ת"ת, ועוד שהקדש החבורות נעשה בפירוש גם לעניי עולם כמו לעניי העיר והוי דומיא דבהכ"נ של רבים שאין לבני העיר רשות למכרה: תורנו רבינו הדין עם מי:
שו״ת הר״ן · חלק א׳ סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.