ועוד שזו מצוה וזו מצוה מאי חזא ההוא גברא דהאי מצוה חביבה לבטל הא מפני הא. ועוד שכבר נשבע לקיים התנאים הנזכרים בשטר חבורת הקדש החולים וא"כ בשבועה יש עליו לעשות שיהא מחצית נדרו להקדש חולים ושיתנהו ובודאי אילו נזכר לו התנאי היה מפרש על דעתו הראשונה ושלא יעבור על שבועתו. ואפילו תימא שהיה זוכר התנאי ובטליה בודאי לא היה נזכר מן השבועה כלל שאין אדם חוטא חטא חמור לעשות מצוה דומיא דחזקה אין אדם חוטא ולא לו ואילו היה זוכר השבועה כלל היה אומר בשעת נדרו על דעתו הראשונה. ועכשיו שנדר בהעלם שבועתו הוי כנדרי שגגות וראוי שתדין אותו כמי שהתנה ולא זכר כלל התנאי בשעת נדרו שהתנה כלל על הדבר ההוא דתנאו קיים כדקיימא לן כמ"ד ובלבד שלא יהא זכור (נדרים כג:). ואפילו הרשב"א לא אמר שלא יהיה זכור כלל אלא אע"פ שזכור שהתנה על היין ולא זכר שהתנה על הפת כלל ונדר על הפת לא היה זכור קרינא ביה ה"נ דכותיה. ומה שצוה לבנו שיתן הכל לת"ת לא ידע תנאו ולא זכר או לא זכר משבועתו או גם כי ידע לא ידע להזהר דלאו כ"ע דינא גמירי:
שו״ת הר״ן · חלק א׳ סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.