עוד אני אומר שאפילו תימא דלא שייך בנשואה טעמא דשמא יאמרו קדושין תופסין באחותה אין הקידושין חוזרין שהרי קנתה אותם קנין גמור דלא אצטריך להאי טעמא אלא בארוסה דאיכא למימר שלא נתן לה אלא ע"מ לכונסה ומדינא היו חוזרין אלא שמא יאמרו אבל נשואה קנתה אותם מדינא דבהני זוזי מקניא נפשה למה הדבר דומה למוכר בהמה לחברו ומשכה לרשותו ומתה שאין המעות חוזרין ומרוב פשיטות הדבר לא הזכירוהו הפוסקים ולא התלמוד ולא התנאים ולא דברו אלא בארוסה ונפקא מינה בין טעם זה לטעם הראשון אם נהגו להחזיר אי ליכא טעמא בנשואה שמא יאמרו קדושין תופסין מחזירין ואי איכא טעמא דשמא יאמרו גם בנשואה אפי' נהגו להחזיר אין מחזירין אם יבואו לב"ד דמנהג בטעות הוא ואני אומר כי גם בנשואה איכא טעמא דשמא יאמרו ולפיכך אפי' נהגו להחזיר אם באו לב"ד אין מחזירין דכיון דאיכא חששא דאיסורא אין משגיחין במנהג וקרוב אני לומר דאם יחזירו הקדושין הוו בעילותיו בעילת זנות דהוי כמתנה על מנת להחזיר דדמיא לחליפין:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתקמ״ד סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.