שאלת ממני החכם המהודר על מנין המצות שכתב בעל הלכות גדולות. וזה שהוא כתב בתחלה שהם שס"ה מצות ל"ת כאשר היא מוסכם בפי הכל ומנה שבעים ואחת שיש בהם עונשין ואח"כ מנה הלאוין שיש בהם מלקות ועלו לפי מניינו ז"ל מאתים ושבעים ושבעה לאוין ושבעים ואחת עבירות שבמיתות ששה עונשין דהיינו סקילה שריפה הרג וחנק מיתה בידי שמים כרת הרי אלו שלש מאות וארבעים ושמונה מצות ל"ת וקשיא שעדיין חסרים שבעה עשר לאוין וכ"ת שיש בכלל הפרשיות מקצת לאוין להשלים א"כ פשו להו טובא. ותו שהרי כתב בתחלה הרי אלו שלש מאות ומ"ח משמע דמניין הלאוין לחוד ומנין הפרשיות לחוד. גם מנין העשין לא יכולת לכוין חשבונו אפי' שיהיו הפרשיות בכלל החשבון ונאמר כי מה שכתב הרי אלו רמ"ח מצות על כל אחת ואחת קום עשה היינו הוא עם הפרשיות מ"מ החשבון אינו מכוין. ותו קשה מה ראה למנות הפרשיות בכלל העשין ולא בכלל הלאוין כיון שיש בהן כמה לאוין:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתקי״א סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.