תשובה הדבר ברור שהפרשיות אשר מנה ז"ל הם בכלל העשין והטעם לו שהרי מצוה לעשות פרשה פלוני בדרך כך וכך אע"פ שהפרשה ההיא כוללת לאוין ועשין בדין הוא למנות כללות הפרשה בכלל העשין ולא בכלל הלאוין והמנין מכוון שהרי העשין אשר מנה ז"ל למדקדק בהם ומצאם קפ"ג וס"ה פרשיות יעלה הכל רמ"ח. ואם תקשה הרי מנה הרב מקצת מ"ע בפרטית והם כלולות בפרשיות דעתו בזה עמוקה וכבר השיגו הרמב"ם בספר המצות בשרשים אשר הקדים והקושיא הראשונה היא חזקה שהיא מדידיה לדידיה כפי מניינו. ולפיכך אני סובר שלא מנה הרב אלא הלאוין של פסח ראשון ויש ג"כ לאוין בפסח שני וכן לא מנה הרב אלא מצוה שלא לעשות מלאכה בשבת ויש בכלל זה שלא לעשות מלאכה בשני ימים של פסח ושני ימים של סוכות ויום העצרת ויום ר"ה ויה"כ והרי נתוספו באלו הימים שבעה לאוין ובפסח שני יש עשרה לאוין כיצד כל ערל לא יאכל בו כל בן נכר לא יאכל בו תושב ושכיר לא יאכל בו לאו לשכיר ולאו לתושב אל תאכלו ממנו נא ולא בשל מבושל לא ילין לבוקר זבח חג הפסח לא תוציא מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו לא תותירו ממנו עד בוקר הרי עשרה ושבעה במלאכות הרי י"ז החסרים מן המנין. ודע כי כל הראשונים השיגו על המנין אשר מנה בעל הלכות ואני לא באתי אלא ליישב דבריו מדידיה לדידיה ולכוון חשבונו כפי מה שכתב:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתקי״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.