תשובה אין בכל טענות המורשה של ראובן שום ממשות אלא א"כ יברר שהפטוריש של ראובן רצו לתת לשלוחו של שמעון המעות אשר כתובים בשטר כל אחד כפי מה שכתוב בתוך הזמן הכתוב בשטר שאם לא נתנו לו המעות הנזכר בתוך הזמן הנזכר מה יעשה לוי הרי האמינהו במכירת הסחורות וההוצאות ומה לי אם נטפל לבדו או בחברת אחר הרי הכל מסור ללוי שכך כתב לו ואם יעבור איזה פאטור על זה שלא יפרע מה שנקצב עליו מעכשיו נתן רשות לשליח שמעון למכור הסחורות הנזכר וכו' ומה לי שיהיה הפאטור יעקב או זולתו וכיון שלא קיימו התנאי הכתוב בשטר הרי הרשות נתונה ללוי למכור כאשר יוכל והוא נאמן שהרי האמינו עליו ואם לא יוכל לברר מורשה ראובן בעדים ויטעון ברי לי שהפאטוריש רצו ליתן לך המעות בזמן הנז' ולא רצית לקבל אלא נטפלת למכור הסחורה ישבע לוי שלא נתנו לו ולא קיימו תנאי השטר ופטור ואפי' יטעון שמא יראה לי שמשביעין אותו דלא גרע משותף ובן הבית שנשבעין על הספק. את זה כתבתי משום יגדיל תורה ויאדיר אבל מתוך השאלה נראה שלא קיימו התנאי כלל שהרי יעקב העומד באנקונה שלח הרשאה לאחר בויניציא שיהיה הפאטור ויקבל הסחירות וימכרם משמע שלא נתן לו המעות הקצובים עליו. כללא דמילתא אם לא קיימו הפאטוריש הנז' בשטר התנאי לתת ללוי המעות הקצובים על כל אחד ואחד בתוך הזמן הנזכר בשטר יפה עשה לוי להטפל בסחורות לבדו או בחברת אחר יהיה שותפו של ראובן או פאטור שלו או זולתו הרי הנאמנות מסור ללוי ואין כאן שינוי שליחות כלל ואפי' יברר המורשה של ראובן שכל מכירת הסחורות היה בתוך החדש אשר קבע לו שיתנו ללוי המעות אע"פ שאין נראה כן מתוך השאלה מ"מ איני רואה כאן שינוי שאם לא רצה יעקב לקבל הסחורות מה יעשה לוי על כרחו היה צריך לעשות מה שציה יעקב למסור הסחורות ביד מי שצוה יעקב ויפה עשה להטפל עמו במכירת הסחורות כדי להיות בטוח ממעותיו ולא נקרא משנה מדעת הבעלים אלא בזמן שהיה יכול ללכת בדרך שאמרו לו הבעלים והלך בדרך אחרת אבל בנ"ד מה היה יכול לעשות וכי היה יכול לכוף את יעקב שיקבל הסחורות וכ"ש שמתוך לשון השאלה נראה שלא נתקיים התנאי כלל הילכך אין כאן שינוי ונאמן לוי אפי' בלא שבועה אבל יכול להחרים חרם סתם על מי שגוזל את חבירו מתקנת הגאונים:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתק״י סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
