עוד בפרק השני על בשר האדם שהוא בעשה של תורה והא קי"ל כל היוצא מן הטמא טמא כאשר השיג הראב"ד ז"ל התורה אסרה בשרו וחלבו של אדם כדי שלא יאכלו קצתם את קצתם כאשר עושין הכושיים ולא רצה לאסור היוצא ממנו כדי שיהיה הולד ניזון מדבר המותר והחלב הוא דם שנעכר ואם היה אוסר הדם גם החלב היה אסור ולפיכך התירה את שניהם והכלל שאמרו היוצא מן הטמא טמא הנ"מ בדבר שאיסורו בלאו אבל דבר שהוא בעשה גרידא אינו בכלל זה וטעמא כדאמרן:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתק״א סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.