עוד באותו פרק האוכל כזית מבשר השרץ וכו' הרי כלל בלאו זה וכו'. וקשיא דהא אין לוקין על לאו שבכללות ובקושיא אחריתי מתרצא האי דהא כתב למעלה לשרץ העוף ולשרץ הארץ לכל אחד פסוק בפני עצמו הילכך האי קרא לא אצטריך לא לשרץ העוף ולא לשרץ הארץ אלא לשרץ המים ולא הוי לאו שבכללות. ומה שכתב רבינו הרי כלל בלאו זה וכו' לאשמעינן שאם היה אוכל שרץ העוף או שרץ הארץ או שרץ המים והתרו בו מהאי קרא הויא התראה ולוקה וטעמא משום דכתיב בכל השרץ השורץ ולא מפורש בו באיזה שרץ והויא התראה שהרי בכל אחד מהם אתה קורא שרץ השורץ ומזה הטעם לא רצה רבינו להביאם מן הרבויים אלא מהדר לאשכוחי קראי לכל אחד לענין ההתראה. ובזה תירצנו מה שהשיג עליו הרמב"ן בס"ה כאשר כתב המגיד:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתק״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.