תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתתצ״ד סימן ב׳

תשובה תנן בפרק היו בודקין י"ב מזכין וי"א מחייבין זכאי י"ב מחייבין וי"א מזכין ואפילו י"א מזכין וי"א מחייבין ואחד אומר איני יודע ואפילו כ"ב מחייבין או מזכין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין עד כמה מוסיפין שנים שנים עד ע"א. ל"ו מזכין ול"ה מחייבין זכאי. ל"ו מחייבין ול"ה מזכין דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין ואמרינן עלה בגמ' לא ראה מאי אמר רבי פוטרין אותו וכן א"ר יוחנן פוטרין אותו. א"ל אביי לרב פפא וליפטריה מעיקרא כלומר קודם שיהיו דנין אלו כנגד אלו. ומתרצין כדי שלא יצאו מבית דין מעורבבין. למדנו מהאי מתניתין דלעולם מוסיפין שנים שנים עד שיגיעו לע"א שהוא ב"ד שלם אין מוסיפין כלל כן היא סברת הרב ז"ל דאי בדיני ממונות נחלקו מעמידין הממון בחזקתו ואם בדיני נפשות נחלקו פוטרין אותו והכי משמע פשטא דמלתא. אבל ראיתי מי שכתב שאם אמרו ל"ה זכאי ול"ה חייב ואחד אומר איני יודע מוציאין אותו שאמר איני יודע מן המנין ומכניסין אחר במקומו וכן לעולם. ואני אומר דאם איתא להאי לא הוה שתיק מיניה תנא. ותו דלעולם מוסיפין שנים שנים כמו שאני עתיד לבאר וא"כ נמצאו ב"ד של ע"ב וזה לא מצינו שהרי ב"ד של ע"א הוא ב"ד שלם ומנא אמינא דלעולם אין מוסיפין פתות משנים דגרסינן פ"ק דסנהדרין עלה דמתני' דתנן מנין להביא עוד שלשה ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שאהיה עמהם לטובה א"כ מה ת"ל אחרי רבים להטות לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה. הטייתך לטובה עפ"י אחד הטייתך לרעה עפ"י שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עוד א' הרי כאן כ"ג ע"כ. ופרכינן עלה בגמרא סוף סוף לרעה עפ"י שנים לא משכחת לה אי י"א מזכין וי"ב מחייבין אכתי חד הוא ואי י' מזכין וי"ג מחייבין תלתא הוו א"ר אבהו אי אתה מוצא אלא במוסיפין וד"ה ובסנהדרי גדולה ואליבא דר' יהודה דאמר שבעים וא"ר אבהו במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחלה פשיטא מה דתימא האי דקאמר איני יודע כמאן דאיתי' דמי ואי אמר טעמא שמעינן ליה קמ"ל דהאי דקאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה ע"כ בגמרא ופי' רש"י ז"ל אלא במוסיפין ודברי הכל דתנן בפ' היו בודקין י"א מזכין וי"א מחייבין וא' אומר איני יודע יוסיפו הדיינים שנים דהשתא הוי ב"ד שקיל דאינו יודע כמאן דליתיה דמי ופשו להו כ"ד משכחת לה ע"פ שנים י"א מזכין וי"ג מחייבין. עוד כתב ואי אמר טעמא מראה פנים לחובה ומראה פנים לזכות ומשום הכי מספקא ליה. משמע מלשונו דהאי דקאמר איני יודע הוה ליה כמאן דליתיה לגמרי ואפילו אמר טעמא לזכות אין שומעין לו וכן נראה דעת הראב"ד ז"ל שהשיג על הרמב"ם ז"ל בפ' ח'. אחד אומר וכו' יוסיפו הדיינים נמצאו חמשה נושאין ונותנין כו'. א"א אני רואה בגמ' שאותו שאמר איני יודע אינו מן המנין ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה וכו' אבל דעת הרמב"ם ז"ל דהא דאמרינן בגמ' אי אמר טעמא לא שמעינן ליה הנ"מ טעמא לחובה אבל טעם לזכות שמעינן ליה וכ"כ בפ' ט' וזה שאמר איני יודע הרי הוא כמי שאינו ואינו חוזר ומלמד חובה משמע בהדיא חובה אינו חוזר ומלמד אבל זכות חוזר ומלמד ויראה לי שכך היה גורס בהדיא בגמ' וכן גריס הר"ן ז"ל מהו דתימא האי דאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי ואי אמר טעמא לחובה [לא] שמעינן ליה קמ"ל דאי אמר טעמא לחובה לא שמעינן ליה. ומשמע טעמא לחובה לא שמעינן אבל טעמא לזכות שמעינן. וכן בדין שאפי' המלמד חובה ממש חוזר ומלמד זכות כ"ש מי שאמר איני יודע שחוזר ומלמד זכות. ומינה נמי דבדיני ממונות דקייל"ן דהמלמד זכות חוזר ומלמד חובה כ"ש מי שאמר איני יודע שיכול לחזור וללמד זכות או חובה והוי שפיר מן המנין. אבל בדיני נפשות כיון שאינו יכול ללמוד זכות וחובה אינו מן המנין. וא"ת בשלמא כשהן מחצה על מחצה ואחד אומר איני יודע או בזמן שי"ב מחייבין וי"א מזכין צריך להוסיף שנים כדי שיהיה ב"ד שקול ויהיה בה הטייה לרעה עפ"י שנים אבל היכא דכ"ב מחייבין וא' אומר איני יודע נוציא זה מן המנין ונוסף א' לבד ולעולם לא יהי' אלא ב"ד של כ"ג ואם זה הנוסף יאמר איני יודע נכנס אחר במקומו וכן לעולם. וראיתי מי שתירץ בזה וז"ל והיה אפשר לומר דמתני' לא איירי אלא בתרי גונאי קמאי אבל בהאי גוונא [דכ"ב מחייב' ואחד] דקאמר איני יודע אין מוסיפין אלא א' ולא יעלה המנין יותר (מכ"ד) [מכ"ג] ואפשר לומר ג"כ דבד"מ דאית לן הטייה בין לזכות בין לחובה עפ"י אחד אם אמר איני יודע אין מוסיפין לעולם אלא אחד (אלא) [אבל] בדיני נפשות ודאי אם אמר א' איני יודע מוסיפין שנים כדאיתא בהדיא בפ"ק א"ר אבהו במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחלה (פשיטא מהו דתימא וכו') הלכך שמעינן מינה שאם אמר איני יודע נסתלק לגמרי ונשארו מן הסנהדרין כ"ב ומוסיפין שנים והם כ"ד וכיון דב"ד של כ"ג אם אמר א' איני יודע מוסיפין שנים ה"ה והוא הטעם בדיני ממונות מוסיפין שנים אם אמר א' איני יודע. והכי איתא בתוספתא דבדיני ממונות מוסיפין והולכין עד גמר דין וגמר דין לא הוי אלא אחר הטיית אחד או אחר ע"א והכי איתא נמי בירושלמי. הרי לך בהדיא דמלתא דר' אבהו מילתא פסיקתא היא דכל זמן שאנו באין להוסיף מוסיפין שנים אפילו בדיני ממונות דלא שייך למימר הטי' עפ"י שנים ומכאן קשה לאותה סברא שכתבנו לעיל שאם נחלקו סנהדרי גדולה ל"ה מזכין ול"ה מחייבין ואחד אמר איני יודע שמוציאין זה ומכניסין אחר במקומו וכן לעולם דליתא שלא תחלוק בנוספין דכיון דבתרי גווני דמתני' צריך לאוסופי תרי בעל כרחין הה"נ בכל מקום שאתה צריך להוסיף צריך להוסיף שנים ואתיא מתני' כפשטא ומימרא דר' אבהו כפשטה בכל גווני. ואפשר נמי דטעמא הוי דלעולם מוסיפין שנים דהוו ב"ד דקייל"ן שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חצוף: