תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתתצ״ד סימן ג׳

ואחר שהקדמתי לך הקדמה זו אבאר לך לשון הרב ז"ל פסקי פסקי למען ירוץ קורא בו. סנהדרי קטנה שנחלקו וכו' אפי' כ"ב מזכין או מחייבין זו מתני' דפ' היו בודקין. ומוסיפין שנים. אם הם כ"ב מחייבין ואלו השנים שניהם מחייבין או אחד מחייב ואחד פוטר הרי הוא חייב שהרי רבו על המזכין ואם א' מהם אומר זכאי או חייב וא' אומר איני יודע מוסיפין עוד שנים וכן לעולם ואם היו כ"ב מזכין מוסיפין שנים שמא אלו השנים יאמרו טעם לחייב ובשעת גמר דין יחזרו המזכין להמנות עם המחייבין דקייל"ן דהא דאמרינן המלמד זכות אינו חוזר ומלמד חובה הנ"מ בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין חוזר ונמנה עם המחייבין ואם הרוב יעמדו במקומם לזכות הרי זה זכאי ואם יאמר א' מהם איני יודע בין מן הראשונים או מן הנוספין מוסיפין עוד שנים וכן לעולם. א"נ אפשר לתרץ דכשהיו כ"ב מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע אין כאן ב"ד של כ"ג דאמר איני יודע הוי כמאן דליתיה וכיון שכן מה שלמדו תחלה זכות לאו בית דין הוו הלכך חוזר ומלמד חובה אפילו בשעת משא ומתן כיון שתחלת למודו זכות לא היה ב"ד שלם של נפשות והראשון נראה עיקר שהרי יש להקשות כעין קושיא זו על מ"ש הרב ז"ל למטה הגיעו לע"א וכו' דנין אלו כנגד אלו עד שיראה א' דברי חבירו ומזכין אותו או מחייבין אותו ובשלמא מזכין אותו משכחת לה אלא מחייבין אותו לא משכחת לה שהרי מי שלמד זכות אינו חוזר ומלמד חובה והכא ליתא לתרוצי כדלעיל שהרי ב"ד שלם הוא אלא בשעת גמר דין קאמר שמא יראה אחד מן המזכין דברי חביריו המחייבין ובשעת גמר דין נמנה עמהם ומחייבין אותו. נמצאו אחר התוספת כ"ד. זה מתורץ עם מה שכתבתי למעלה כי צריך שיהיו כ"ד כדי שיהיו י"א מזכין וי"ג מחייבין ואיכא הטייה לרעה עפ"י שנים כי זה הטעם לא יספיק לנו בתוספת אחד וכדברירנא לעיל. אמרו י"ב זכאי וי"ב חייב הרי זה זכאי. זו ודאי צריכה רבה שהרי הר"ן ז"ל כתב בהדיא בפי' סנהדרין שלו וז"ל וא"כ דהני תרי גווני צריך שיוסיף שנים ואם נחלקו השנים ג"כ ויהיה א' מזכה ואחד מחייב צריך להוסיף שנים אחרים ע"כ. הרי כאן בהדיא די"ב אומרים חייב וי"ב אומרים זכאי צריך להוסיף שנים שמא יצא הדין לאמיתו וכן כתב המאירי ז"ל וז"ל שזה שאמר איני יודע הוא כמי שאינו ונשארו להם כ"ד י"א מזכין וי"ג מחייבין וכן כל שלא נתקיימה הכרעה אפילו בתוספות זה מוסיפין לעולם שנים שנים עד שירבו המזכין באחד או המחייבין בשנים או שוגיעו לע"א ע"כ. וזה הרב ז"ל רגיל לכתוב דברי הרמב"ם ז"ל ובני מחלוקתו ואי איתא דסברת הרב דמחצה ומחצה זכאי ואין צריך להוסיף הי' כותב אותו. ומתוך הדוחק אני אומר שנפל טעות בספרים וכך צריך להיות אמרו י"ג זכאי וי"א חייב זכאי ואע"ג דמלתא דפשיטא היא כתב הרב כל ג' חלוקות זכאי וחייב ומוסיפין. תדע שהרי בסיפא אמר הגיעו לע"א ל"ו אומרים זכאי ול"ה אומרים חייב ה"ז זכאי ומאי למימרא דהא הרוב אומרים זכאי אלא שדרכו ז"ל לכתוב כל החלוקות אע"ג שיש בכללן פשוטות. ובשלמא כשהגיעו לע"א שאי אפשר להוסיף עליהם ול"ו מחייבין ול"ה מזכין ולא ראה אחד דברי חבירו אומר נזדקן הדין ופוטרין אותו שאי אפשר לחייבו משום דליכא הטייה לרעה בשנים אבל הכא דאפשר למה לא נוסיף עד שנוציא הדין לאמיתו אם אפשר. ובודאי לא היתה גרסת ספרו של הראב"ד ז"ל כגרסת הספרים שלנו מדלא השיג עליו. זה נראה לי בדעת הרב ז"ל כדי להסכימו עם שאר המפרשים. אבל כדי להפיס דעתך וליישב הלשון בשיבושו אפשר שהרב ז"ל סובר דלעולם אין מוסיפין אלא כגוונא דמתני' או שרבו המחייבין על המזכין אחד או שאמר אחד מהדיינים איני יודע. אבל היכא דכי הדדי נינהו אין מוסיפין עוד ואותו שאמר איני יודע בתחלה אינו מן המנין כמ"ש הרב בעצמו. ומה שכתב בסיפא אמרו י"ב זכאי וי"ב חייב מוסיפין שנים אחרים משכחת לה כגון שאותו שאמר בתחלה איני יודע חזר ומלמד זכות וא' מן המלמדים חובה או א' מן הנוספים אמר איני יודע מוסיפין עוד שנים אבל אם אומרים י"ב זכאי וי"ב חייב והראשון [אומר] במקומי אני עומד שאיני יודע ה"ז זכאי וזה ודאי הוי הלכתא בלא טעמא והראשון נ"ל עיקר. ומ"ש י"א אומרים זכאי וי"ג אומרים חייב משכחת לה כגון שאותו שאמר איני יודע חזר ללמד זכות דאע"ג דאם למד חובה לא שמעינן ליה אם למד זכות שומעין לו ולפי הגרסא שכתבתי למעלה אע"פ שהאחד מן הראשונים אמר איני יודע וכ"ש אם אחד מן הנוספים אמר איני יודע. ומ"מ נראה מדברי הרב ז"ל שאפילו אחד מאותם המלמדים זכות חוזר ואומר איני יודע אפי' בשעת משא ומתן דדוקא חובה אינו חוזר ומלמד אבל יכול לומר איני יודע כדי שיוסיפו הדיינים. ומ"ש ז"ל וכן מוסיפין והולכין עד שירבו המזכין אחד ויהיה זכאי מכאן ראיה שיש טעות בבבא הראשונה כאשר כתבתי דמשמע דאם לא ירבו המזכין אחד אע"פ שיהיו אלו כנגד אלו לעולם מוסיפין. ומ"ש ז"ל היו אלו כנגד אלו וא' אמר איני יודע הראב"ד ז"ל אזיל לשטתו דאותו שאומר תחלה איני יודע אינו נמנה עמהם כלל בין ללמד זכות או חובה ומש"ה לא משכחת לה שיהיה אלו כנגד אלו וא' אומר איני יודע שהרי אין שם אלא כ"ד. אבל הרב ז"ל סובר שאותו שאומר איני יודע חוזר ומלמד זכות הילכך משכחת לה אלו כנגד אלו ואחד אומר איני יודע י"ב אומרים זכאי עם אותו שאמר תחלה איני יודע שעתה חזר לומר זכאי וי"ב אומרים חייב ואחד אומר איני יודע מוסיפין והולכין. והנראה לע"ד כתבתי: