תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתתצ״ג סימן ב׳

תשובה כבר כתב הרב ז"ל בס' המצות בשורש ט' שכל דבר שבא דרך אסמכתא אין ראוי למנותו והכא אסמכתא בעלמא הוא דפשטיה דקרא בפסח מיירי כר' עקיבא ועלה כתיב מימים ימימה כלומר משנה לשנה אלא שר' יוסי הגלילי דריש ליה נמי למאי דסליק מיניה והיה לך לאות וכו' משום דס"ל לילה לאו זמן תפילין הוא ואסמכיה אהאי קרא מדאפליגי ר' אלעזר ור' יוחנן בה משמע דהלכתא היא וקיי"ל כר' יוחנן דעובר בלאו אבל אינו בכלל המנין ואין לוקין עליו ולא עדיף מלאו שבכללות דאר"י אין לוקין עליו ולא מנה אותם הרב בכלל הלאוין ולא דמי להשמר בנגע הצרעת ולא להשמר לך פן יהיה דבר וכו' ולא להשמר לך פן תעזוב את הלוי וכיוצא באלו דבכלהו פשטיה דקרא בהכי משתעי וס"ל לר"י דאפילו השמר דעשה הוי לאו ולוקין עליו. אבל היכא דהוי אסמכתא כי הכא אע"ג דהוי לאו אין לוקין עליו ומזה הטעם לא מנה אותו הרב במנין הלאוין וס"ל ז"ל דעובדא דרב אשי לא פליג עלה אלא שהיו על ראשו ולא חלץ אותם כששקעה החמה דאמר רבינא זימנא חדא הוה יתיבנא קמיה דרב אשי וחשיך והניח תפילין ואמינא ליה וכו' והאי והניח לא שהניחם לכתחלה אלא שהניחם בראשו ולא חלץ אותם ובהכי מסקינן הלכה ואין מורין כן וכ"כ הרב ז"ל בפ' הנזכר מי שהניח תפילין וכו'. ויש קצת סיוע לפי' זה שהרי לפי הפשט משמע שהיה רב אשי בלא תפילין ועתה בא להניחם לכתחלה והלא אסור לילך ד' אמות בלא תפלין או שמא גורס וחשיך ושבק תפילין וכו' מ"מ סובר הרב דרב אשי לא פליג ארר' יוחנן. ולענין אם אסור להניחם בשבתות וי"ט הנה כתב הרב ז"ל בפי' המשנה שני פעמים שאסור להניחם וטעמא דמילתא דכיון דאית לן שני אותות אות של ברית ואות של שבת או יו"ט הרי הם שני עדים כשרים וכל המוסיף אות שלישי גורע כאלו הוא נותן גרעון ופסול בשני האותות עד שהוא צריך לשלישי וכן אני מדקדק מלשון הרב ז"ל שכתב בפרק הנזכר זמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה וכו' וכן בשבתות וי"ט וכו' ומדקא משוה להו וקאמר וכן משמע דכי היכי דבלילה איכא איסורא בהנחתן כן גם בשבתות וי"ט והוה מצינא לפרושי דלעולם ס"ל כת"ק דר"ג דשבת זמן תפלין הוא ומה שאסר להניח אותם הוא דילמא מפסקא ליה רצועה ואתו לאיתויינהו ד"א בר"ה ואפילו בבית אסור אליבא דרב דאית ליה דכל שאסרו חכמים לצאת לר"ה אסרו ג"כ לצאת בחצר. וזה הפי' אינו נכון כלל חדא דהא כמה פסקו הלכתא כרב פפי דס"ל דלא אסרו אלא לצאת בו לר"ה ובמבוי אבל בחצר מותר. ותו דאפילו לרב ע"כ לא קאמר אלא בשאר כלים דלא ממשמש בהו אבל בתפילין דבכל שעתא צריך למשמש בהו מדכר דכיר ולא נפיק בהו. ודכוותה אמר שמואל יוצא אדם בתפלין סמוך לחשיכה מ"ט כיון דאמר רבה בר אבוה חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה הילכך מדכר דכיר להו ותו דכתב בפי' המשנה (ביו"ט) ולפיכך מותר לשלוח תפילין ביו"ט ואע"פ שאסור ללובשן בשבת ויו"ט כמו שנתבאר בסוף עירובין ע"כ. וכיון דתלי לה הרב כהאי סוגיא משמע מדינא הוא ולא משום גזרה אלא נ"ל דלעולם כר"ג ס"ל לענין דשבת לאו זמן תפילין הוא אבל במה דשרי ר"ג להכניסן שני זוגות לא פסיק כוותיה אלא כסברת דמאן דפריך אי הכי זוג אחת (נמי) אין טפי לא ומאי דמשני רב שמואל בר יצחק דמקום יש בראש וכן בזרוע להניח שני זוגות תפילין נראה לו דוחק ולפיכך לא פסק כר"ג והלכתא כוותיה בטעמא ולא בדינא. וא"ת לימא דתרווייהו ס"ל שבת לאו זמן תפילין הוא ובהכי פליג ת"ק זוג אחת התירו טפי לא התירו ור"ג ס"ל תרי נמי מותר. וי"ל דאורחיה דתלמודא לאוקמי פלוגתא דתנאי כפלוגתא דתנאי אחריני והיינו דמהדר תלמודא לאשכוחי תנא דס"ל דשבת זמן תפילין הוא ודוק: