שאלת ממני אודיעך טעמו של הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ק דטומאת מת דטומאת משא במת אינה מדברי סופרים אלא דין תורה ויראה לי ששתק ממנה הכתוב כדרך ששתק מאיסור הבת וכו'. עוד כתב פ"ה מפי השמועה למדו שהחרב כמת וה"ה לשאר כלים וכו' ובסוף הפ' כתב שאין הכלים הנוגעים במת מטמאין במשא ובאהל וקשיא לן כיון שטומאתו מן התורה למה לא תהיה טומאתו כמת ממש ובשלמא באהל הא יהיב הרב ז"ל טעמא אדם כי ימות באהל משמע אדם מטמא באהל ולא כלים וכן אותם שמנה הרב זכרונו לברכה פרק שלישי שמטמאין באהל כולם אדם נינהו אבל משא קשיא לן למה לא יטמא דחרב הרי הוא כחלל:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשפ״ז סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.