תשובה דע כי התוספות וקצת בעלי החדושים כתבו פרק המקשה דחרב מטמא ג"כ במשא אבל רש"י ז"ל דעתו כדעת הרב ז"ל שאין מטמא במשא אלא מי שטומאה יוצאה עליו מגופו כגון מת ונבלה ומעיינות הזב אבל טמא מת אעפ"י שהוא אב הטומאה אין לו משא כלל ע"כ. וטעמו של דבר משום דטומאת משא לא כתיבא במת כלל אלא מייתינן לה מק"ו כמו שכתב הרב בפ"א ואמרינן דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה טומאת נבלה היא עצמה מטמאה במשא ולא הנוגע בה אף מת נמי הוא עצמו מטמא במשא ולא הנוגע בו הילכך חרב אעפ"י שהוא כחלל לענין שנעשה אב לטמא טומאת שבעה אינו כחלל לענין שיטמא במשא וזהו שכתב הרב ז"ל שהמשא למת עצמו אינו מפורש אלא מנבלה יליף ודיו לבא מן הדין להיות כנדון. ומה שכתב ריש פ"ק דטומאת משא אינה מדברי סופרים אלא דין תורה ה"פ אינה כשאר קלים וחמורים שאעפ"י שדינם דין תורה מ"מ מדברי סופרים נקרא כפי שיטתו ז"ל דכל כי האי קרי ליה דברי סופרים אלא כאלו הוא כתוב בתורה מטעמא דכתב ז"ל אבל לאו למימרא שהוא כתוב בתורה ממש דהא מק"ו ילפינן לה מנבלה הילכך אמרינן דיו. ועל דרך זה בעצמו כתב דגולל ודופק מדברי סופרים משום דס"ל ז"ל כרבי עקיבא דדריש גולל ודופק מקרא דוכל אשר יגע על פני השדה ולא כרבי ישמעאל דאמר הלכתא גמירי לה וכיון דלא הוי מפשטיה דקרא קרי ליה מדברי סופרים והכי משמע לישנא דברייתא דקתני רבי עקיבא אומר לרבות גולל ודופק:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשפ״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.