ולענין מה שכתב בפרק י"ג הורו ב"ד בחלב מן החלבים וכו' עד הרי אלו מצטרפים. השיג עליו הראב"ד ז"ל ח"א בעיא היא ולא איפשיטא ולא ב"ד מייתו ולא צבור מייתי ע"כ. קושטא הוא דבספרים שלנו גרסינן בתיקו אבל קרוב אצלי שהיה גרסת ספרו ז"ל את"ל כיון דאידי ואידי כרת וחד ב"ד מצטרפי הורו ב"ד שחלב מותר אליבא דמ"ד ב"ד מייתו לא מיבעי דהא ליתנהו והוא ז"ל פסק דב"ד מייתו וזהו שכתב ז"ל בד"א כשהיה המורה ב"ד אחד אבל אם מת ב"ד שהורה תחלה ועמד אחר והורה אין אלו מצטרפין לאלו וכו' והרגיל בלשונו ז"ל יבין ממה שכתב בד"א דהא שייכא בקמייתא ומשמע דגריס בה את"ל כשאר הבעיות דלעיל מינה ודוק ותשכח. ואם הגרסא שלו היא כגרסת הספרים שלנו צריך לומר שמה שכתב הרי אלו מצטרפין לענין שמביאין קרבן ומתנין עליו כמו על כל קרבן הבא על הספק שהרי חייבין להביא כפרה על הספק שמא כיון דאידי ואידי כרת מצטרפין:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשפ״ו סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
