תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשע״ב סימן ב׳

תשובה יפה שאלת וראויה שאלה זו לחכם ולפיכך צריכה לפנים גרסינן בפ"ק דקדושין תניא בבגדו בה כיון שפירש טליתו עליה שוב אינו יכול למוכרה ד"ר עקיבא ר' אלעזר אומר בבגדו בה כיון שבגד בה שוב אינו יכול למוכרה והדבר ידוע דהלכה כר' עקיבא וזו היא שכתב הרב ז"ל המקדש את בתו וכו'. תו תניא התם אין מוכרה לקרובים משום ר' אליעזר אמרו מוכרה לקרובים ושוין שמוכרה אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט והן שוין ודאי הלכתא היא וזו היא שכתב הרב יש לאדם למכור את בתו לפסולין וכו' ושיילינן עלה בגמרא האי אלמנה היכי דמי אילימא דקדיש נפשה אלמנה קרי לה ואלא דקדשה אביה מי מזבין לה והא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות ואמר רב עמרם א"ר יצחק בקדושי יעוד ואליבא דר' יוסי ב"י דאמר מעות הראשונות לאו לקדושין נתנו ובעי לאוכוחי מהכא דיעוד אירוסין עושה ולא נישואין דכיון שנשאת אין לאביה רשות בה ופריך ואלא אירוסין עושה אמאי שוין שמכרה הא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות אלא מאי אית לך למימר שאני אירוסין דידה מאירוסין דאביה כלומר דאלו אירוסין דידה דהיינו יעוד מצי לזבונה ואלו אירוסין דאביה לא מצי לזבונה וטעמא רבה איכא דכיון שהוא קדשה ומסר אותה לאישות שוב לא יוכל למוכרה אבל בזמן שמסר אותה לשפחות והאדון יעדה מעצמו אין כאן אישות גמור לענין שלא יוכל למוכרה וקאמרה תלמודא אפי' תימא נשואין עושה שאני נשואין דידה מנשואין דאביה. ופריך עלה האי מאי בשלמא אירוסין מאירוסין שני אלא נשואין מנשואין שני וכ' רש"י ז"ל אירוסין מאירוסין שני דאיכא למימר אאב קפיד קרא דלא לזבנה בתר דקדשה וכיון דהני קדושין לאו איהו עביד ניתן לו רשות למוכרה אלא נשואין כיון דמעלי נינהו לא קפיד קרא מכח מי באים דבין כך ובין כך נשואין מוציאין מרשותו ע"כ. והכי סלקא סוגיין דשאני אירוסין דידה מאירוסין דידיה והכי קיי"ל דיעוד ארוסה עושה ולא נשואין וזהו שכתב הרב ז"ל כיצד מכרה לשפחות ויעד אותה וכו'. וא"ת הא דלא כר' עקיבא ודלא כר' אליעזר דאי כר' עקיבא הא אמר כיון שפירש טליתו עליה דהיינו יעוד שוב לא מצי למזבנה ואי כר' אליעזר הא אמר מוכרה לשפחות אחר שקדשה. וי"ל דאמרינן הלכתא כוותיה דר' עקיבא ולאו מטעמיה דאמר כיון שפירש טליתו עליה אלא כיון שמסר אותה לשם אישות שיפרוש טליתו עליה כדרך שאר נשים שוב לא יוכל למוכר' אבל אם מסרה לשם שפחו' אע"פ שפירש האדון [טליתו] עליה מצי למזבנה. א"נ דהכי מפרשי דברי [רבי] עקיבא במסקנא אעפ"י שלפי הקס"ד הוי פירש טליתו עליה שיעדה האדון. וא"ת כיון דאיכא לתרוצי הכי דשאני אירוסין דידה לאירוסין דאביה אמאי דחקינן לאוקמי כר' אליעזר דשמותי הוא דאמרינן בגמרא ולרב נחמן בר יצחק דאמר אפי' לר' יוסי ב"י מעות ראשונות לקדושין נתנו במאי מוקים לה כר' אליעזר דאמר לשפחות אחר שפחות הוא דלא מצי מזבין לה אבל לשפחות אחר אישות מצי מזבין לה לישני ליה אפי' כר' עקיבא דמעות הראשונים לקדושין ניתנו הנ"מ לענין דאין צריך לתת לה מעות אחרים כי הם הם כסף קדושיה אבל לא הוו קדושין לענין שלא יוכל האב למוכרה פעם אחרת כיון דלא הוו אירוסין דאב אלא אירוסין דידה. י"ל דהוה מצי לתרוצי הכי אלא דמתרץ ליה לפי מאי דקס"ד דאין חילוק בין אירוסין דידה לאירוסין דאביה. א"נ לסימנא בעלמא אוקמה כר' אליעזר דכי היכי דלר' אליעזר מצי למזבנה לשפחות אחר אישות גמור לדידן נמי מצי למזבנה לשפחות אחר אישות דיעוד וסוגיין קשיתיה לרב לפרש כן דהא קי"ל כר' עקיבא דאמר אין מוכרה לשפחות אחר אישות וקי"ל כי הך דקתני ושוין שמכרה אלמנה לכ"ג וקי"ל כרב נחמן בר יצחק דאמר אפי' לר' יוסי ב"י מעות הראשונות לקדושין ניתנו. וא"א ליישב ג' הלכות אלו אא"כ נחלק בין אירוסין דידה לאירוסין דאביה: