(קעב) שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פרק שני מהלכות אבל וז"ל אשתו של כהן מתטמא לה בעל כרחו ואינו מטמא לה אלא מדברי סופרים עשאוה כמת מצוה כיון שאין לה יורש אלא הוא לא תמצא מי שיתעסק בה ע"כ. וק"ל דהא תניא כל האמור בפרשת כהנים כהן מטמא להם אבל מתאבל עליהם אביו ואמו וגו' ואשתו וכו' הוסיפו עליה אחיו ואחותו הבתולה מאמו וכו' הרי לך בהדיא דאשתו מן התורה וכן משמע נמי מהך דתניא כי אם לשארו הקרוב אליו אין שארו אלא אשתו שנאמר אל אשתו לא תקרב שאר אביך היא. ותו דתניא לא יטמא בעל בעמיו להחלו יש בעל מטמא ויש בעל שאינו מטמא הא כיצד מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה מכל הני משמע דהוי מן התורה ממש:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשמ״ו סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.