תשובה קושיא זו כבר נבוכו בה הראשונים והר"ן ז"ל בחדושי מציעא הוכיח מהסוגיא הראשונה דאמרינן דמה לפיו שכן אינו בהכחשה ובהזמה דמי שהודה בב"ד וחזר ואמר נזכרתי אעפ"י שהעדים מעידים כדבריו אין משגיחין בו. וכן מההיא דפרק יש נוחלין אשר כתבת והעלה שדברי הרמב"ם ז"ל תמוהין וצריכין עיון וכן בעל מ"מ העלה הדבר בצ"ע ע"ש. ואני בעניותי אומר לתרץ דברי הרב ז"ל דהתם בפרק י"ד מהלכות מלוה ולוה איירי כשבאו קודם שאמר נזכרתי ולפיכך אינו נאמן דאיכא למימר על העדים סמך ומשום הכי חזר ואמר נזכרתי אבל הכא בהלכות טוען ונטען איירי בשאמר נזכרתי שפרעתי והביא עדים על זה דמעיקרא לאו אעדים סמך אלא ודאי קושטא קאמר שנזכר שפרע וכן משמע מתוך לשון הרב ז"ל. והא דאמרינן מה לפיו שכן אינו בהכחשה ה"פ דאיכא צד שאינו בהכחשה כגון שבאו עדים קודם שאמר נזכרתי. א"נ בעומד בהודאתו מה שאין כן בעדים שישנם בהכחשה בכל גוונא. אבל לעולם אימא לך שאם אמר נזכרתי והביא עדים עושין על פי עדותם כאשר כתב הרמב"ם ז"ל. הנלע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשמ״ה סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.