תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתש״מ סימן ה׳

שבועה וכו' או שלא יעלה עליו בגד שנה או שנתים. ראיתי לאחד מחכמי הדור שצלל במים אדירים ואפי' חרס לא העלה בידו שכתב בכלל הגהותיו על הרב וז"ל מה שייך בזה כולל ומן התורה יש לחול השבועה אפילו על בגד של ציצית ביחוד שלא ילבש בגד שחייב בציצית דחובת גברא הוא אם ילבש בגד של ארבע כנפות כאשר כתב הוא ז"ל סוף הלכות ציצית ומדת חסידות הוא לבד שלא יפטור עצמו ואפשר לישבו על קיום מצוה כגון שלא ילבש בגד של שעטנז או שלא ילבש כלי אשה דשבועה זו אינה חלה אלא בכולל כל בגד מ"מ לשון שנה או שנתים לא אתי שפיר והיה נכון לפרשו על לבישת תפלין שהזכיר כבר איך היה ראוי לומר שלא יעלה עליו מלבוש כי רחוק הוא שיהיו תפלין נכללין בכלל בגד עכ"ל. וכמה רחוק כל זה מכוונת הרב ויפה היה לזה המגיה להעלות הדבר בצ"ע אם אין ידו משגת והשאלה היא ראויה לכל משכיל וכוונת הרב ז"ל שלא יעלה עליו בגד המחויב בציצית עם ציציות ואם לא שכלל זמן הפיטור שהוא בלילה עם זמן החיוב שהוא ביום לא חלה שבועה שנמצא נשבע לבטל מצות ועשו להם ציצית וגו' ושיעור לשונו שלא יעלה עליו בגד של ד' כנפות בציצית וקצר במבואר כדרכו ז"ל כלומר שלא יטיל ציצית לבעלת ד' וזה ברור. נשבע שהניח תפילין וכו'. אע"ג דליתא בלא אניח חייב משום שבועת ביטוי הואיל ואיתיה בהין ולאו. נשבע שלא יישן ג' ימים וכו'. כיון שמשעה שיצאת מפיו יצאת לשוא מלקין אותו וישן לאלתר ולאו למימר שאיסור לישן או לאכול עד שילקה אלא נתחייב מלקות מיד וישן לאלתר וכשיזדמן לו בית דין ילקה. נשבע שראה גמל פורח באויר וכו'. טעמא משום דבשבועות ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם ואין קורין לעוף גדול גמל והנה השמיט הרב ז"ל אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד לפי שהיה צריך להאריך בשגבו טרוף וכפי הפירושים מנומר או מרובע וכתב גמל פורח באויר וכל כיוצא בזה מדברים שהם בלתי אפשר ומזה הטעם לא תנן גבי שבועת שוא אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים דכיון דדבר אפשרי הוא דרך בני אדם לגזם בו ותני להו גבי נדרי הבאי דפטור וכבר הארכתי בזה למעלה והשתא ניחא מקושית התוספות ודוק. והר"ן ז"ל העלה דהתם נמי גבי אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים הפירות מותרין אבל לוקה משום שבועת שוא ודבריו צל"ע ואין כן דעת הרב ז"ל. דבר ידוע אצל החכמים וכו'. ואפילו הי' הנשבע חכם גדול בתבונה ונשבע שהשמש גדול מן הארץ פטור משבועת שוא כיון שאין הדבר ידוע לאחרים אבל אם נשבע שהשמש קטן מן הארץ מספקא לי אם הוא חייב דאי לגבי דידיה משנה הוא וכן לגבי היודעים כמוהו. ואי לגבי הבלתי יודעים מודיע הוא את הידוע שהרי קטנה היא למראית העין ומסתברא לי דבהא נמי פטור והטעם שאעפ"י שאין הדבר ידוע שהשמש גדולה מן הארץ אינו ידוע בודאי שהיא קטנה מן הארץ אעפ"י שרואים אותה קטנה וזה החכם שנשבע לא נשבע על ידיעתו אלא על ראיית אחרים שרואים אותה קטנה ואינם יודעים אם הדבר כן או לא: