שבועה שאוכל ככר זו היום וכו' זה מבואר בכמה מקומות דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע וממר ומקלל את חברו בשם ושבועה זו שחייבין עליה היינו לשעבר כגון אכלתי ולא אכלתי שבשעה שיצאת מפיו יצאת לשקר ולפיכך חייב אבל הנשבע שאוכל היום בשעת ביטול השבועה לא עשה מעשה ולפיכך פטור ומ"מ מביאין קרבן על שגגתו והוא קרבן עולה ויורד. ומפני מה לוקה וכו'. ואעפ"י שלא עשה מעשה מפני שמעת שבועתו לשקר נשבע. וא"ת אמאי אצטריך להאי טעמא למי שנשבע שלא אכל ונמצא שאכל לא קשיא דבשעה שאכל לא עשה מעשה איסור המחייבו דבהתירא קא אכיל דאכתי לא נשבע ואי לאו משום טעמא דמשעה שיצאת מפיו יצאת לשקר פטור היה. או שהיה מסרהב בו וכו' ואמר שבועה שאוכל לך וכו'. כתב הטור ואם אמר שבועה שאוכל לך נשבע שלא יאכל עמו ואין חלוק בין הפציר בו תחלה שיאכל עמו או לא הפציר והרמב"ם כתב אם הפציר בו שיאכל עמו ואמר שבועה שאוכל לך אסור לאכול עמו וא"א הרא"ש כתב כסברא הראשונה עכ"ל. ואני לעניות דעתי אומר שאין בזה מחלוקת שאם לא היה מפציר בו ואמר שבועה שאוכל לך מודה הרב שאוכל משמע וכן אם הפציר בו והוא לא נמנע תחלה אלא אמר שבועה שאוכל לך לעשות רצון חברו המפציר בו נתכוין. אבל אם נמנע בתחלה וחברו מפציר בו ונשבע שאוכל לך שלא אוכל משמע שרצה לפטור עצמו ממנו ומודה הרא"ש ז"ל בחלוקה זו דשלא אוכל לך משמע וכן דקדקתי מלשון הרב שכתב והוא נמנע והטור השמיט מלה זו ובה תלוי גלוי דעת הנשבע. והכי משמע בגמרא מתירוציה דאביי שאמר שאוכל שתי לשונות משמע היו מסרבין בו לאכול ואמר אכילנא אכילנא ותו אמר שבועה שאוכל לך דאכילנא משמע. אבל אמר לא אכילנא לא אכילנא ותו אמר שבועה שאוכל דלא אכילנא קאמר. והרא"ש פסק כתירוציה דרב אשי דבתרא דאמר אלא תנא פסקה למילתיה שאוכל דאכילנא משמע ושלא אוכל דלא אכילנא משמע לפי דעת הטור אבל אני אומר שאין כאן מחלוקת. ואם אמר כל הלשונות הללו וכו'. השמיענו בזה שאעפ"י שאמר שבועה שלא אוכל לך שבועה שאוכל לך שהם לשונות הפכיות לא נקרא שבועה לבטל את המצוה ויתחייב משום שבועת שוא אלא שבועה על שבועה היא ואינו חייב אלא אחת משום שבועת ביטוי דהא דבשלמא כשנשבע שבועה אחת שאוכל לך ודאי שלא אוכל משמע אבל אם נשבע שלא אוכל לך ועדיין חברו מסרהב בו ונשבע שאוכל לך לעשות רצון חברו נתכוון כיון שראה אותו מפציר בו אחר שבועתו הראשונה וליחייב משום שבועת שוא קמ"ל דלעולם שלא אוכל משמע והויא שבועה על שבועה:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשל״ט סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.