תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתקפ״ב סימן ב׳

תשובה מתוך דבריך אני מכיר שלא ראית מה שכתב הר"ן ז"ל בפי' ההלכות אחר שכתב שתי הסברות שיש מי שפוסק כת"ק ויש מי שפוסק כר' חמא וז"ל והריא"ף לא הכריע בהלכות כדברי מי משמע דמספקא ליה מלתא הילכך מטילין אותו לחומרא נמול לשמונה ואין מחללין עליו את השבת וכן דעת בעל ההלכות והרז"ה ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' מילה ע"כ. וכן כתב הראב"ד ז"ל בעצמו אלא שהקשה א"כ במקנת כסף שנמול לח' נמי איכא לספוקי כי האי עכ"ל וכן כתב הרשב"א ז"ל שהרמב"ן ז"ל פסק כת"ק ורבינו יונה פוסק כר' חמא והריא"ף ובעל ההלכות ורז"ה ז"ל מספקא להו ואזלינן לחומרא ואין מחללין עליו את השבת וז"ל הרא"ש ובעל הלכות נסתפק בדבר הילכך נימול לח' ואין מחללין עליו את השבת ע"כ וכיון דכל גאוני עולם אמרו דיש להחמיר מפני הספק גם סברת הרמב"ם (נ"א הר"ם) ז"ל כך היא וא"ת בשלמא כולהו איכא למימר דהשוו מדותיהם ל"ש יליד בית הנימול לח' ל"ש מקנת כסף הנימול לח' כולם אין דוחין את השבת מספיקא אבל הרמב"ם ז"ל שחילק בין מקנת כסף ליליד בית מנא ליה וזו היא השגת הראב"ד ז"ל. ונ"ל לתרץ דהרב ז"ל תפס לו פשטא דסוגייא דגרסינן בשלמא לר' חמא משכחת לה יליד בית דנימול לא' יליד בית נימול לח' כדקתני וכו' מקנת כסף נימול לח' כגון שלקח שפחה ועוברה עמה מקנת כסף נימול לא' כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה אלא לת"ק וכו' ומדלא מפליג רב חמא במקנת כסף בין ילדה ואח"כ הטבילה ובין הטבילה ואח"כ ילדה כדמפליג ביליד בית משמע דמודה לת"ק בלוקח שפחה ועוברה עמה שנימול לח' ל"ש לבסוף הטבילה אחר שילדה ל"ש אם טבלה אחר שילדה לעולם נימול לח' וטעמא דמלתא דיליד בית קרוב לישראל כיון שנולד בבית ישראל בעינן דומיא דלכם ממש ומה לכם כל שאין אמו טמאה לידה כגון יוצא דופן ואינו נימול לח' ואינו דוחה את השבת אף יליד בית אם אמו טמאה לידה כגון שטבלה ואח"כ ילדה נימול לח' ודוחה את השבת אבל במקנת כסף דלא הוי דומיא דלכם ממש הנימול לח' דוחה את השבת ל"ש אם אמו טמאה לידה או לא דלא הוי דומיא דלכם וגמרא (נ"א ונמצא) דפוסק במקנת כסף ככ"ע וביליד בית מספקא ליה ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא ונימול לח' ואינו דוחה את השבת. ורש"י והר"ן ז"ל הרגישו בקושיא זו ותירצו אותה וז"ל דה"ה דמצי לפלוגי במקנת כסף בין ילדה ואחר כך הטבילה ובין הטבילה ואח"כ ילדה אלא רבותא אשמעינן דאפילו בהטבילה ואח"כ ילדה משכחת לה דלא הוי דומיא דלכם ע"כ. ולדידי לפי שטת הרב ז"ל זו אינה רבותא כ"כ דכיון דלקח זה שפחה וזה עוברה ואין לו חלק בשפחה פשיטא דהוי מקנת כסף דנימול לאחד ועדיפא הוה ליה לאשמועינן דאם לקח שפחה ועוברה דהוי דומיא דלכם ממש אם ילדה ואח"כ הטבילה נימול לא' ומדלא מפליג הכי משמע דדוקא גבי יליד בית מפלגינן הכי ולא לגבי מקנת כסף ומטעמא דפרישנא לעיל ואע"ג דנמצא בספרי הדפוס מקנת כסף שנימול לח' כגון שלקח שפחה מעוברת והטבילה ואח"כ ילדה נוסחא משובשת הוא וכך היא הגירסא כגון שלקח שפחה מעוברת וילדה וכן כתוב בכל הספרים ובהריא"ף והסופרים טעו ותקנו הלשון אחר פירש"י ז"ל ולפירש"י ז"ל וגרסתו הקשו בתוספות דלעיל נמי הו"ל למנקט הך רבותא וכו' אלא ודאי לקח זה שפחה וזה עובר הוי שפיר דומיא דלכם ובגרסת שאלתות דרב אחאי נראה לר"י דגרסינן כגון שלקח שפחה וולדה עמה ע"כ וזו גרסתו של הרב ז"ל ואם כן לפי גרסא זו משמע דלא הוי טעמא דר' חמא במקנת כסף משום דאין אמו טמאה לידה דהא לקח שפחה ועוברה עמה אין אמו טמאה לידה דהא ילדה ולבסוף הטבילה הוא ואם איתא מאי איריא נולד קודם שלקחה אפילו נולד משלקחה נמי ולר' חמא נימול לאחד וכן כתב רש"י ז"ל להכריח גרסתו וא"כ למאן דגרס כר' אחאי צריך לומר דבמקנת כסף מודה ר' חמא לת"ק דאין חילוק בין ילדה ואח"כ טבלה לטבלה ואח"כ ילדה מטעמא דפרישנא ומשום הכי לא משכחת לר' חמא מקנת כסף נימול לא' אלא בלוקח שפחה ועוברה עמה אבל אם לקח שפחה מעוברת וילדה בכל גוונא נימול לח' ודוחה את השבת לפי שטת הרב ז"ל. כל זה להלכה לתרץ דברי הרבז"ל אבל למעשה ראוי להחמיר וכל מי שאין אמו טמאה לידה אעפ"י שנימול לח' אין מחללין עליו את השבת ל"ש מקנת כסף ול"ש יליד בית וכן נראה מדברי הריא"ף ובעל הלכות דמספקא להו ואזלינן לחומרא כר' חמא לענין חילול שבת ולפי שיטת רוב המפרשים דאמרו וה"ה דהוי מצי לפלוגי במקנת כסף בין ילדה ואח"כ הטבילה ובין הטבילה ואח"כ ילדה וכדכתיבנא לעיל. ומעתה אשא ואתן עמך במה שכתבת להעמיד שהרב ז"ל פסק כת"ק וצללת במים אדירים וכו' שהרי גדולים וטובים כמו הרמב"ן והר"ן והרשב"א ז"ל פסקו כת"ק ולא הוצרכו לשום דוחק ממה שכתבת דהא הו"ל יחיד ורבים הלכה כרבים והילכך הו"ל כת"ק דר' חמא ואי משום רב אסי דס"ל כר' חמא אם לא היה עליו שום חולק הדין עמו לפסוק כר' חמא אבל כיון דאיכא חד מהנך תרי דאמרי' יוצא דופן מחללין עליו את השבת אע"ג דאיכא חד דאתי כר' אסי וכר' חמא לא שבקינן רבים דתנאי משום רבים דאמוראי ועוד דרבה ורב משרשיא ור' ירמיה שקלי וטרו אליבא דת"ק משמע דהלכתא כוותיה אבל רבינו יונה והריטב"א ז"ל תפסו להם דרך אחרת לפסוק כר' חמא משום דרובא דאמוראי דהיינו רב אשי א' מהנך דקא בעי כיחידאה עדיף טפי מרובא דתנאי וא"כ לפי שיטה זו יש לומר דלא אמרינן הכי אלא היכא דאין הרבים מפורשים במשנה או בברייתא אלא סתם דאע"ג דסתמא היא רבים כמה מקומות מצינו שאעפ"י שהיא סתמא הוי כיחידאה וכי האי אמרינן דרבים דאמוראי עדיף אבל היכא שהרבים מפורשים במשנה ואמורא אחד פסק כרבים ושני אמוראים פוסקים כיחיד צריך לי עיון אם רבים דתנאי עדיף מרבים דאמוראי אפילו לפי שטה זו ומעתה אין אתה צריך לדחוק הסוגיא לפסוק כת"ק אלא מניח הסוגיא כפשטא ותפסוק הלכה כת"ק אבל הנכון הוא לחושלדברי כולם ונימול לח' ואין דוחה שבת. ומה שכתבת דהא דדחה תלמודא דהא בהא תליא לדעת המקשה להו דחיה היא אינו נכון דלכולי עלמא שפיר דחי דהא בהא תליא דכי כתיב וביום השמיני דילפינן מניה ואפי' בשבת דנימול לח' כתוב וכדפרש"י ז"ל ומה שהקשית דא"כ ליפליגו במילה עצמה אינה קושיא כלל דשבת עדיפא ליה לאשמועינן דמחללין עליו את השבת אעפ"י שאין אמו טמאה לידה וכ"ש דנימול דכחה דההיא עדיפא ליה וזה ברור. ותמהתי עליך אפילו כפי דבריך שהמקשה לא הודה בתירוץ איך נניח מסקנא דתלמודא דאמר הא בהא תליא ונפסיק הלכה כפי סברתו של מקשה והיא סברא חלושה אין זה כי אם רוע העיון ומיעוט שקידה כל שכן דסתם תלמודא ומקשה ומתרץ כדי לפרש הדבר כי ארחיה בכמה מקומות. עוד כתבת ועוד שמה שאמר רב אשי אתי כיחידאה דהיינו כר' חמא עכ"ד. וזה לא ידעתי מהו דבין הכי ובין הכי לעולם רב אשי כיחידאה וכן כתבת בסמוך. עוד כתבת כשאמר התלמוד כתנאי היינו דרב אשי והנך תרי דפליגי ביוצא דופן אין צריך לזה דבלאו הכי נמי תנא קמא ור' חמא הלכה כרבנן דרבים נינהו ומה שהכרחת שהרי מי הקשה מתחלה והא איתמר יוצא דופן וכו' הוא שחזר ואמר כתנאי. אין זה הכרח דאפי' תימא דהוי סתם תלמודא מעיקרא פריך דהני תרי אמוראי דלא דרב אשי ודחה דהא בהא תליא ורב אשי דאמר כחד מינייהו והשתא מסיק תלמודא דהא דרב אשי כתנאי ומינה נמי דהנך אמוראי כתנאי וכ"ש לספרים דגרסי אמר ליה הא בהא תליא והם דברי רב אשי והקושיא היא לאביי שהקשה בראשונה משמע דקבלה מיניה וכן כתב הריטב"א וז"ל והלכה כר' חמא דבטבילה תליא מלתא דכל שאמו טמאה לידה נימול לח' וכל שאין אמו טמאה לידה אין נימול לח' דהא רבה ורב אשי וחד מהני אמוראי רב הונא ור' חייא בר רב קיימי כותיה ואע"ג דר' חמא יחיד הוא כיון דאמוראי קיימי כותיה הלכה כמותו ואע"ג דאמר אביי דורות הראשונים יוכיחו בדרך משא ומתן היה אומר אבל כר' אסי ס"ל וזה ברור ע"כ הרי אתה רואה עין בעין דהא דמסיק תלמודא הא בהא תליא קושטא הוא לכ"ע הילכך מה שכתבת א"כ ליפליגו בחלול שבת אפילו אליבא דת"ק אינו נמשך יפה ואינו מתיישב לפי סוגיית ההלכה והנכון בזה מה שכתבו בשם הראשונים ז"ל דהרמב"ם נמי מספקא ליה ואזיל לחומרא כדעת הגאונים ז"ל ומה שלא נסתפקו במקנת כסף הוא לפי גרסתו ז"ל שגם ר' חמא לא חלק מטעמא דכתיבנא וגם אתה כתבת קרוב לזה ומינה לא תזוז: