תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתקפ״ב סימן א׳

(ט) שאלה אחרת כתב הרמב"ם ז"ל פי"א מה' מאכלות אסורות וכן כוס של חרס וכו' בד"א שהיה מצופה באבר אבל של חרס צריך הדחה והראב"ד השיגו ועד השתא לאו בהדחה עסקינן ואם יראה למעכ"ת מורינו ורבינו אגיד לפני כ"ת מה שיראה לי בתירוץ השאלה הראשונה שנראה שהרמב"ם ז"ל מעולם לא נסתפק אם הלכה כת"ק או כר' חמא דודאי הלכה כת"ק אלא שלדעת הרמב"ם ז"ל כשנחלקו רב הונא ור' חייא בר רב ביוצא דופן אם מחללין עליו את השבת דוקא בזה נחלקו אבל נימול לשמונה לעולם כמו שסובר המקשה שהקשה לר' הונא מזה המחלוקת כמו שמפורש בגמרא ומה שדחה התלמוד דהא בהא תליא לדעת המקשה לאו דחיה הוא כלל דאי הכי אדמפלגי בחלול שבת ליפלגו במילה עצמה ומינה לחילול שבת דהא הא בהא תליא אלא ודאי לאו הא בהא תליא ולכ"ע נימול לח' ולא חשש המקשה לחזור ולהקשות זו הקושיא כי היא מפורשת ועוד שמה שאמר רב אסי אתי כיחידאה דהיינו ר' חמא וכשאמר התלמוד כתנאי לאו אפלוגתא דרב הונא וחייא בר רב קאי אלא הכי קאמר האי פלוגתא דרב אסי ורב הונא וחייא בר רב דר' אסי סבר אינו נימול לשמונה ורב הונא וחייא בר רב סברי דנימול לח' דהא לא אפליגו אלא בחילול שבת כדפרישית אתיא כתנאי וא"כ הוו להו תרי אמוראי דסברי כת"ק ור' אסי דסבר כר' חמא הו"ל חד והלכה כתרווייהו וזו השיטה כפי הנראה מופרכת שהרי מי שהקשה מתחלה והא איתמר יוצא דופן וכו' הוא שחזר ואמר כתנאי וא"כ בחילול שבת אפליגו אפי' אליבא דת"ק והוה ליה ספיקא דאורייתא ואזלינן לחומרא שאעפ"י שנימול לח' אפ"ה אין מחללין עליו את השבת ומה שלא הצריך טבילה למקנת כסף לענין חלול שבת משום דאפי' לר' חמא לא בעינן טבילה כפי גרסת השאלתות דגרסינן דכי אמרינן בגמרא בשלמא לר' חמא משכחת לה וכו' במקנת כסף לא הצריך טבילה והכא (נ"א וא"כ) הויא לה מילה [בזמנה] סתם ודוחה את השבת כנ"ל לפי קוצר דעתי. וכל זה איננו שוה לי כי אם הדרך אשר יורה לנו רבינו והנה אחלה פני כ"ת שלא ישליכני אחרי גוו כי רבים מצפים לתשובת מורינו ורבינו. הצעיר מתאבק בעפר רגלי מעכ"ת מנשק ידיו ומתפלל בשלום מכ"ת הצעיר גבריאל אליהו: